סמסונג בחרה להשיק את הטלוויזיה התלת-מימדית בהולנד עם חווייה בדמות מיצב הקרנה תלת-מימדי על החזית ההיסטורית של בניין הבורסה הישנה באמסטרדם. אמנם כבר ראינו כאלה, אך בהחלט רואים שהטכניקה משתפרת מפעם לפעם.
[תודה אלון]
סטודיו האנימציה האמריקאי Tiny Inventions מציג קומדיה שחורה ומעלת חיוך על זוג בדרכו לחופשה (והרצאה) שנתקל באדם שכל הראיות מצביעות על כך שהוא רוצח סדרתי. הקולאז' העשיר מורכב בעבודה ידנית מחומרים פשוטים, עם נגיעות של סטופ-מושיין, תלת-מימד, איור ווקטורי, דמויות מסוגננות ועלילה חכמה.
לסרטון מתלווה פוסט מרתק המפרק את כל תהליך העבודה לשלבים, עם פירוט ברמה יוצאת דופן. בפעם הקודמת הם לקחו אותנו לסיבוב על מכונית חשמלית.
סרטון הסטופ-מושיין עטור הפרסים 'ממנטו מורי' של ג'וסי מליס (Jossie Malis) הוא סיפור קורותיו של אדם מבוגר שמוצא עצמו תקוע לפתע במעלית. הזוי.
[תודה יובל]
האנימטור ההולנדי סוור פרדריקסן (Sverre Fredriksen) יצר קליפ סטופ-מושיין ל-'When I Am King' של טים נול (Tim Knol), שהדימויים בו מורכבים מפיסות עץ. האיורים הקוויים המקסימים הועתקו, נחתכו ונצרבו בעבודת כפיים מפרכת – כך שלמעשה בכל שנייה בודדת הושקעו בממוצע כ-5 שעות עבודה.
לקליפ מתלווה סרטון עם הצצה לא אינפורמטיבית במיוחד אל מאחורי הקלעים הכוללת פריסה של הסטורי-בורד, שלבים ביצירת חומרי הגלם, הצילום ובעיקר סצינת לייב-אקשן שצולמה בלב היער באמסטרדם ולא שרדה בעריכה.
Mars הוא סרטון אנימציה בריטי קצר ונוטף ביקורת, על חניית ביניים של משלחת מחקר אנושית על כוכב הלכת מאדים, שמצליחה להחריב אותו ללא ידיעתה. השפה האיורית מתבססת כולה על משטחי צבע וקטוריים ללא קווי מתאר, פלטה צבעונית מוגבלת וצפוייה סביב הגוונים האדומים, ונגיעות טיפוגרפיות מוצלחות למדי.
במקביל צץ לו סרטון האנימציה החמוד Crater Face, שאמנם מלוטש קצת פחות, אך מראה שלא הכל שחור בחלל. הפרוייקט של סקיילר פייג' (Skyler Page) נוצר במסגרת סטודנטיאלית כחלק מלימודי אנימציה בארה"ב (שנה שנייה), ומתאפיין בקו וקטורי גס התוחם משטחי צבע רוויים, פסקול חינני ותוצר מקסים.
[תודה טל]
אנדרו בל (Andrew Bell), סטודנט לעיצוב גרפי בסקוטלנד, מציג סקירה של תהליך הדפסת כרזה בדפוס משי (כן, זה עם הרשת), צעד אחרי צעד. העריכה מעולה.
[מצאתי ב-swissmiss]
אמן הרחוב אקאש ניהלאני, שמזוהה בזכות שרטוטי האיזולירבנד התלת-מימדיים, מרחיב את גבולות הפורמט ולוקח את האמצעים האמנותיים שלו כמה צעדים קדימה, בהתפתחות טבעית של התפשטות אל החלל. הפעם הוא משתלט על 'שלט עצור' בברוקלין, שזוכה לעיטורי תחרה גאומטריים מקרטון חתוך.
המעצב הרוסי פול אולין (Paul Olin) מציג קליפ אנימציה ל-Serpentin, טראק טכנו נסיוני של ניקיטה זאבלין (Nikita Zabelin) והפסקול הרשמי של אירועי שבוע האופנה בפטרסבורג. האנימציה מתבססת על מגוון דימויים מצומצם, בהשראת המוזיקה, שההתפתחות בשניהם מתבססת על ניואנסים ושימוש חוזר.
הפורמט נמצא בתנועה מתמדת בנסיון לדמות מראה של דיגיסקופינג, וניכר שהעריכה העשירה מנסה לברוח מהמונוטוניות בכל מחיר. העבודה על הקליפ התפרשה על פני שישה חודשי עבודה, בהם פותחו במקביל שני כיוונים עיצוביים שונים לחלוטין – אחד מהם הושלם ומוצג כעת, והשני נותר בשלב זה על רצפת חדר העריכה.
סטודיו האנימציה הצרפתי Kaw מציג את Café allongé – סרטון אנימציה קצר על בחור המחכה לשווא בבית קפה לדייט שלא תופיע, ומתאהב לפתע בבחורה הנכנסת אליו במקרה. הוא מדמיין כיצד יכבוש את ליבה, אך המרחק בין הדמיון ההזוי למציאות המתסכלת גדול ומבלבל. הטכניקה המעניינת משלבת סביבה שנבנתה בתלת-מימד בעיבוד כמעט ריאליסטי, בה פועלות דמויות שמאופיינות באיור ווקטורי קווי, המשלב צבעוניות מתוחכמת (יחסית) שמופעלת גם על קווי המתאר.
[מצאתי ב-Lineboil]
הרבה זמן חיפשתי סיבה לכתוב על eBoy. מדובר על קולקטיב מאיירים גרמני-קנדי שמוכר בזכות עבודות פיקסל-ארט למטרות מסחריות למיניהן. העבודות של eBoy עשירות, מורכבות, עמוסות בפרטים ואינן מוגבלות לפורמט – הן חלק מעולם שלם, איזומטרי לרוב, שעושה רושם שהגבולות המקריים שלו נובעים ממגבלות הפורמט בלבד. ללא ספק מאיירי הפיקסל-ארט האהובים עליי.
האנימטור האוסטרלי סימון קוטי (Simon Cottee) יצר את Pixel – סרט תיעודי קצר ומעניין על עולם הפיסקל-ארט ופיקסלים בכלל, המנסה לבדוק אם יש דבר כמו סגנון פיקסלי או תנועת פיקסלים באמנות העכשווית. בסרט משולבים מגוון מקורות השראה ורפרנטים המנתחים את הפיקסל כמטאפורה והקשר לתרבות ולאמנות, כמו גם סקירה של השימוש בפיקסל-ארט ביצירה אמנות, מוזיקה, משחקים ווידאו-ארט. eBoy לא מופיעים שם, אבל מילא.
[מצאתי ב-Digital Tools]
