סימולטור החבילות הוירטואלי של שירות הדואר האמריקאי (USPS) הוא יישום אינטרנטי מבוסס דפדפן המאפשר ללקוח המבולבל למצוא את גודל הקופסא המתאימה לו למשלוח, על ידי יצירת חפיפה בין התוכן לקופסא וירטואלית, באמצעות מצלמת רשת. המשמעות היא שהלקוח יכול להשוות בין גודל המשלוח שלו לגדלי הקופסאות של USPS, המיוצגות בתלת מימד – ואפילו יש שליטה על שקיפות. זהו אחד היישומים הטובים ביותר שראיתי עד היום לאוגמנטציה – הניצול המבריק של הטכנולוגיה יוצר כלי פרקטי שמיש עם ערך מוסף אמיתי ללקוח. מוצלח.
הרשת התעוררה לפתע לקראת האסיפה השנתית של איגוד האינטרנט הישראלי (ISOC), בעקבות כתבה ביקורתית שהתפרסמה ב-ynet, על צורת התנהלותו ושינויים צפויים במבנה שלו. אופי הכתבה לא נותן כלים אובייקטיביים כדי להעריך את הטענות שהועלו שבה. במקביל – אין לי עניין להכנס לוויכוח על ערכו המוסף של דומיין ישראלי בהשוואה לדומיין בינלאומי או על שאלות של תמחור יחסי.
מנקודת המבט שלי – תהליך רישום שמות מתחם ישראליים נפגע בצורה משמעותית כתוצאה משילוב הרשמים המוסמכים בתחילת 2007. העלויות אמנם ירדו, אך תוצאת המהלך מתבטאת בסרבול משמעותי של מהלך הרישום, כתוצאה מהוספת תלות במתווך נוסף, בניגוד לתהליך הרישום האוטומטי (והיקר יותר) באתר הארגון. האיגוד חייב להשכיל לשמור חוויית השירות שהוא אמור להעניק.
לתפישתי, כל זמן שהאיגוד מצליח לנהל את רישום שמות המתחם, ותשתיות ה-IIX וה-DNS בצורה יעילה, בהחלט ראוי שיקדם מטרות נוספות. יש לי הרבה הערכה לחלק גדול מהפרוייקטים שהארגון קידם והשקיע בהם לאורך השנים. שמירה ופיתוח של גוף חזק עם אג'נדה מכוונת אינטרנט חופשי וניטרלי הוא אינטרס כללי של העוסקים בתחום ושל המשתמשים בכלל. התוכן הספציפי צריך להיות פתוח לדיון בתהליך שקוף.
מאט תומפסון מציג את Chroma Hash – קונספט ממשקי המוסיף חיווי חזותי לשדות סיסמא ממוסכים – נסיון לפתור בעיית שימושיות שנובעת מעקרון ייצוג הסיסמא בכוכביות. אמנם המיסוך נוצר בכדי שהסיסמא לא תתגלה בעת הזנתה במקומות ציבוריים, אך הוא יוצר מצב בו המשתמש אינו מקבל חיווי שמיש להקלדה שגוייה.
הקונספט מייצג את התוכן כרצף של שלושה צבעים, המשתנים בעת הזנת האותיות בזמן אמת. המשמש יכול לזהות את הרצף הצבעוני שלו כאמצעי לוודא את נכונות הסיסמא שהזין, או בכדי להשוות בין שני שדות. מצד שני, הוא מעלה בעייתיות חדשה, המאפשרת לשחזר סיסמאות על בסיס השינוי הצבעוני בעת הקלדת כל אות – בעייתיות שצפוייה להיפתר בעזרת השהייה מסויימת בין ההקלדה לייצוג הצבעוני שלה.
כקונספט ראשוני מדובר בשדרוג ממשקי מפותח למדי, כיוון שמעבר למגוון הסתייגויות לגבי הבדלים מינוריים בין צבעים, עיוורי צבעים ואימוץ של סטנדרטים צבעוניים בין אתרים שונים, הוא באמת מציע חיווי אפקטיבי ושמיש למטרתו.
Odosketch היא יישום אינטרנטי מבוסס פלאש לאיור/רישום/ציור. הכלי נוצר ב-2005, במקביל לאינספור אפליקציות דומות ברחבי הרשת, וזוכה עכשיו לגירסה חדשה ומעודכנת. הטיפול הממשקי מוצלח ומעודד יצירה – תוצאה של עיצוב ממשק פשוט וממוקד מטרה, בחירה מוגבלת של פלטת צבעים מתוחכמים וטיפול בטקסטורות ובחומריות שמשדרגים את אמינות התוצר, אך לא משתלטים על העבודה. הצפת עבודות נבחרות/אחרונות שהתווספו לארכיון היא אמצעי לעידוד וטיפוח הקהילה, מתוך הבנה שהכוח והאפקטיביות של הכלי מתבטאת בעושר ובמגוון של יצירות המשתמשים.
מנכ"ל סיסקו, ג'ון צ'יימברס, מצביע על שימוש בוידאו כאמצעי להתפתחות העתידית של האינטרנט והשימוש שאנו עושים בו. הוא צופה שבעתיד תהיה הטמעה טבעית ושקופה של שירותים מבוססי וידאו בכל האינטראקציות שלנו – עסקיות או פרטיות, עם דגש על תקשורת. הוא הולך רחוק ומגדיר את שילוב הוידאו כ-'Killer app' של האינטראקציה האינטרנטית. זו הבנה יפה אמנם לכיוון אליו הרשת הולכת – אבל זו גם הגזמה.
כמובן שיש יתרונות לוידאו כאמצעי אפקטיבי שמסוגל להעביר תוכן חזותי זורם ללא קשר למיקום. כאמצעי תקשורת הוא עוזר לקשר בין אנשים, ללא קשר למיקומם הגאוגרפי, ומשלים בצורה טבעית את שירותי הוירטואליזציה ומיחשוב העננים העסקי.
הבעיה היא שוידאו הוא אמצעי מסורבל שלא ממלא את הצורך באמצעי תקשורת מהיר וזמין – הוא דורש תשומת לב והתעסקות. זאת בניגוד לפלטפורמה של טוויטר, מסרים מיידיים ודואר אלקטרוני. אנחנו רואים בכולם פתרונות המשלבים יכולות וידאו, שמשתפרות מגירסה לגירסה. וידאו הוא אמצעי משלים שיתפוש מקום טבעי יותר ויותר, אך הוא אמצעי לאינטראקציה – לא מהות בפני עצמו.
BackTweets הוא שירות חיפוש המאפשר לאתר קישורים בטוויטר, גם אם הם ממוסכים באמצעות שירות לקיצור כתובות. המשמעות היא כמובן איתור של תוצאות רלוונטיות רבות יותר. אני מניח שמדובר בעניין של זמן עד שהתכונה החיונית הזו תתווסף לחיפוש הבסיסי של טוויטר.
הניווט בתיק העבודות של MagneticNorth, סטודיו אנגלי לעיצוב אינטראקטיב, מתבצע באמצעות מחוות ציור עם העכבר. העקרון נשמע קצת מתיש, אבל הביצוע מפתיע לטובה בזכות שילוב מספר כלים לשיפור השמישות והנגישות: בראש הדף נאספת היסטוריית המסכים שנצפו, ניתן לדפדף בין עבודות דומות, יש כלי לחיפוש חופשי וניתן לייצר קישורים ישירים כמו גם לשתף אותם בטוויטר. מוצלח בסה"כ.
yellowBird ההולנדית מדגימה טכנולוגיה חדשה המאפשרת אינטראקציה עם תוכן וידאו המצולם בפורמט פנורמי של 360 מעלות. הצופה שולט על זווית הצילום של הסרטון באמצעות גרירה של העכבר. חוויית הצפייה הופכת לעצמאית, אינטואיטיבית ואישית. מבחינה טכנית, הצילום מתבצע על ידי שילוב של שש מצלמות, בדומה לשיטת צילומי הרחוב של גוגל (streetview), והנגן מתבסס על הזרמה בסיסית של וידאו בפלאש, כאשר הסרטון מתעוות בהתאם לזווית הצפייה.
לא זכור לי שנתקלתי במקבילה לחוויית הצפייה הזו, לפחות לא באיכות סרטון טובה כל-כך. אם אי שם באלף שעבר האינטראקטיביות הביתית התמצתה בשינוי זוויות הצילום ב-dvd, מגמת ההתפתחות הטכנולוגית נותנת לצופה עוד ועוד דרכים לשלוט על התוכן שהוא צורך. זה זמן טוב לחזור ולצפות בסרטון של otto הגרמנית – פורמט אינטרנטי נמוך שהמרחק הטכנולוגי אליו אינו גדול. ההתפתחות הטבעית מכאן תעצב חווייה עם אינטראקטיביות אמיתית בה המשתמש יכול להתקדם ולהשפיע על התוכן בצורה אינטואיטיבית ופשוטה כדי לתת לו ערך מוסף. זה כבר כמעט כאן.
המילון הראשון שלי הוא בלוג עיצוב שמשתמש בטייק-אוף רטרואי על שפת המילונים המאויירים לילדים בכדי לבאר בכל יום מילה חדשה עם פרשנות מהחיים האמיתיים (של מישהו). הטיפול הטיפוגרפי לוקה לעיתים בחסר, אך התוצר ארסי, מדכא ומצחיק.
תכירו את omegle (אומיגל?), שירות צ'אט אנונימי עם אנשים זרים שנבחרים בצורה אקראית. חוויית הגילוי נעה בין אכזבה להפתעה, והעיצוב הפשוט והלא מאיים הופך את הייאוש ליותר נוח. מגוון האנשים מרשים למדי, תוצאה של באזז ויראלי גדול למדי שיש כרגע סביב האתר הזה. אנשים שגילו שהאנונימיות משחררת – לטוב ולרע.
אני לא יכול לספר שבשיטוט שלי נקלעתי לשיחה קולחת על ספרות, תרבות או קולנוע מתחילת המאה. בעיקר זו הזדמנות לפגוש אירים שלא אוהבים את בניון, בלגים שלא רוצים למסור את פרטי כרטיס האשראי שלהם, ועוד כמה טיפוסים אקראיים שבחרו להתנתק בשנייה שאמרתי שאני ישראלי (לא נראה לי שאוהבים אותנו) או כששאלתי מה מידת הנעליים שלהם. קונספט חמוד.
פוסטים ישנים יותר
RSS