תמיד מעניין לראות כיצד חברות רוצות שיתפשו אותן. גוגל מסכמת 11 שנים ראשונות בסרטון תדמיתי הסוקר ציוני דרך בהתפתחותה – מהאקדמיה, המשקיע הראשון, עיצוב הלוגו ועד ל-wave ומערכת ההפעלה של גוגל. כמובן שגוגל מדלגת בקלילות מעל בעיות משפטיות או פרוייקטים כושלים דוגמת העולם הוירטואלי Lively, ולא כוללת אותן בסקירה. תדמיתי, לא מקור אינפורמטיבי לעבודת מחקר, מילא.
סטודנטים מסינגפור פיתחו את Sketch2Photo – אפליקצית חיפוש נסיונית שמרכיבה תמונות ריאליסטיות על בסיס ציור מלווה בטקסט. המשתמש משרטט סקיצה עם העכבר, מגדיר את ההיררכיה בין האובייקטים, ומתייג אותם עם מילות מפתח. התוכנה מחפשת באינטרנט תמונות רלוונטיות שיתאימו לקומפוזיציה הסופית גם מבחינת צבעוניות, רזולוציה והבידול של האובייקט מהרקע. עם השלמת חיפוש התמונות האובייקטים הרלוונטיים נצרבים מהרקע ומורכבים לקומפוזיציה הסופית.
לא חסרים מנועי חיפוש תמונות המתבססים על קלט של ציור, דוגמת GazoPa של היטאצ'י (שגם אחרי שנה עדיין לא יצאה מבטא). בניגוד להם, Sketch2Photo משתמשת בחיפוש כאמצעי ליצירה חדשה – תהליך החיפוש מבצע הרכבה ועיבוד של תכנים על בסיס הקלט המופשט של המשתמש.
תוכנית האימונים למדיה החדשה של המאייר האמריקאי פטריק מוברג (Patrick Moberg) מגדירה חוקיות ענישה בריאה להתמכרות האובססיבית לאתרים. ההתמודדות המזוכיסטית מגדירה שלפני כניסה לאחד מהאתרים, המשתמש עוצר, קם מהמחשב ומבצע תרגיל ההתעמלות המשוייך אליו. עם השלמתו הוא רשאי לבקר באתר. כן – אפשר לעשות את זה גם בזמן העבודה. לא – אני לא רואה את זה קורה.
סימולטור החבילות הוירטואלי של שירות הדואר האמריקאי (USPS) הוא יישום אינטרנטי מבוסס דפדפן המאפשר ללקוח המבולבל למצוא את גודל הקופסא המתאימה לו למשלוח, על ידי יצירת חפיפה בין התוכן לקופסא וירטואלית, באמצעות מצלמת רשת. המשמעות היא שהלקוח יכול להשוות בין גודל המשלוח שלו לגדלי הקופסאות של USPS, המיוצגות בתלת מימד – ואפילו יש שליטה על שקיפות. זהו אחד היישומים הטובים ביותר שראיתי עד היום לאוגמנטציה – הניצול המבריק של הטכנולוגיה יוצר כלי פרקטי שמיש עם ערך מוסף אמיתי ללקוח. מוצלח.
[מצאתי ב-swissmiss]
הרשת התעוררה לפתע לקראת האסיפה השנתית של איגוד האינטרנט הישראלי (ISOC), בעקבות כתבה ביקורתית שהתפרסמה ב-ynet, על צורת התנהלותו ושינויים צפויים במבנה שלו. אופי הכתבה לא נותן כלים אובייקטיביים כדי להעריך את הטענות שהועלו שבה. במקביל – אין לי עניין להכנס לוויכוח על ערכו המוסף של דומיין ישראלי בהשוואה לדומיין בינלאומי או על שאלות של תמחור יחסי.
מנקודת המבט שלי – תהליך רישום שמות מתחם ישראליים נפגע בצורה משמעותית כתוצאה משילוב הרשמים המוסמכים בתחילת 2007. העלויות אמנם ירדו, אך תוצאת המהלך מתבטאת בסרבול משמעותי של מהלך הרישום, כתוצאה מהוספת תלות במתווך נוסף, בניגוד לתהליך הרישום האוטומטי (והיקר יותר) באתר הארגון. האיגוד חייב להשכיל לשמור חוויית השירות שהוא אמור להעניק.
לתפישתי, כל זמן שהאיגוד מצליח לנהל את רישום שמות המתחם, ותשתיות ה-IIX וה-DNS בצורה יעילה, בהחלט ראוי שיקדם מטרות נוספות. יש לי הרבה הערכה לחלק גדול מהפרוייקטים שהארגון קידם והשקיע בהם לאורך השנים. שמירה ופיתוח של גוף חזק עם אג'נדה מכוונת אינטרנט חופשי וניטרלי הוא אינטרס כללי של העוסקים בתחום ושל המשתמשים בכלל. התוכן הספציפי צריך להיות פתוח לדיון בתהליך שקוף.
מאט תומפסון מציג את Chroma Hash – קונספט ממשקי המוסיף חיווי חזותי לשדות סיסמא ממוסכים – נסיון לפתור בעיית שימושיות שנובעת מעקרון ייצוג הסיסמא בכוכביות. אמנם המיסוך נוצר בכדי שהסיסמא לא תתגלה בעת הזנתה במקומות ציבוריים, אך הוא יוצר מצב בו המשתמש אינו מקבל חיווי שמיש להקלדה שגוייה.
הקונספט מייצג את התוכן כרצף של שלושה צבעים, המשתנים בעת הזנת האותיות בזמן אמת. המשמש יכול לזהות את הרצף הצבעוני שלו כאמצעי לוודא את נכונות הסיסמא שהזין, או בכדי להשוות בין שני שדות. מצד שני, הוא מעלה בעייתיות חדשה, המאפשרת לשחזר סיסמאות על בסיס השינוי הצבעוני בעת הקלדת כל אות – בעייתיות שצפוייה להיפתר בעזרת השהייה מסויימת בין ההקלדה לייצוג הצבעוני שלה.
כקונספט ראשוני מדובר בשדרוג ממשקי מפותח למדי, כיוון שמעבר למגוון הסתייגויות לגבי הבדלים מינוריים בין צבעים, עיוורי צבעים ואימוץ של סטנדרטים צבעוניים בין אתרים שונים, הוא באמת מציע חיווי אפקטיבי ושמיש למטרתו.
Odosketch היא יישום אינטרנטי מבוסס פלאש לאיור/רישום/ציור. הכלי נוצר ב-2005, במקביל לאינספור אפליקציות דומות ברחבי הרשת, וזוכה עכשיו לגירסה חדשה ומעודכנת. הטיפול הממשקי מוצלח ומעודד יצירה – תוצאה של עיצוב ממשק פשוט וממוקד מטרה, בחירה מוגבלת של פלטת צבעים מתוחכמים וטיפול בטקסטורות ובחומריות שמשדרגים את אמינות התוצר, אך לא משתלטים על העבודה. הצפת עבודות נבחרות/אחרונות שהתווספו לארכיון היא אמצעי לעידוד וטיפוח הקהילה, מתוך הבנה שהכוח והאפקטיביות של הכלי מתבטאת בעושר ובמגוון של יצירות המשתמשים.
[מצאתי ב-dfckr]
מנכ"ל סיסקו, ג'ון צ'יימברס, מצביע על שימוש בוידאו כאמצעי להתפתחות העתידית של האינטרנט והשימוש שאנו עושים בו. הוא צופה שבעתיד תהיה הטמעה טבעית ושקופה של שירותים מבוססי וידאו בכל האינטראקציות שלנו – עסקיות או פרטיות, עם דגש על תקשורת. הוא הולך רחוק ומגדיר את שילוב הוידאו כ-'Killer app' של האינטראקציה האינטרנטית. זו הבנה יפה אמנם לכיוון אליו הרשת הולכת – אבל זו גם הגזמה.
כמובן שיש יתרונות לוידאו כאמצעי אפקטיבי שמסוגל להעביר תוכן חזותי זורם ללא קשר למיקום. כאמצעי תקשורת הוא עוזר לקשר בין אנשים, ללא קשר למיקומם הגאוגרפי, ומשלים בצורה טבעית את שירותי הוירטואליזציה ומיחשוב העננים העסקי.
הבעיה היא שוידאו הוא אמצעי מסורבל שלא ממלא את הצורך באמצעי תקשורת מהיר וזמין – הוא דורש תשומת לב והתעסקות. זאת בניגוד לפלטפורמה של טוויטר, מסרים מיידיים ודואר אלקטרוני. אנחנו רואים בכולם פתרונות המשלבים יכולות וידאו, שמשתפרות מגירסה לגירסה. וידאו הוא אמצעי משלים שיתפוש מקום טבעי יותר ויותר, אך הוא אמצעי לאינטראקציה – לא מהות בפני עצמו.
[מצאתי ב-BTL]
BackTweets הוא שירות חיפוש המאפשר לאתר קישורים בטוויטר, גם אם הם ממוסכים באמצעות שירות לקיצור כתובות. המשמעות היא כמובן איתור של תוצאות רלוונטיות רבות יותר. אני מניח שמדובר בעניין של זמן עד שהתכונה החיונית הזו תתווסף לחיפוש הבסיסי של טוויטר.
הניווט בתיק העבודות של MagneticNorth, סטודיו אנגלי לעיצוב אינטראקטיב, מתבצע באמצעות מחוות ציור עם העכבר. העקרון נשמע קצת מתיש, אבל הביצוע מפתיע לטובה בזכות שילוב מספר כלים לשיפור השמישות והנגישות: בראש הדף נאספת היסטוריית המסכים שנצפו, ניתן לדפדף בין עבודות דומות, יש כלי לחיפוש חופשי וניתן לייצר קישורים ישירים כמו גם לשתף אותם בטוויטר. מוצלח בסה"כ.
