ארכיון יוני 2009

דד-ליין – אנימציית סטופ-מושיין מפתקיות נייר

'דד-ליין' הוא סרטון אנימציה קליל מבוסס סטופ-מושיין – פרוייקט גמר באנימציה של סטודנט טיוואני, המשתמש בפתקיות נייר כבסיס ליצירת דימויים גרפיים שמזכירים פיקסל-ארט. למרות שכבר ראינו כאלה, התוצר זורם ומוצלח – תוצאה של תהליך עבודה נכון וממושך, שעיקרו ב-3 חודשי תכנון עד להשלמת האנימטיק (סיפור על ציר זמן של תנועה אנימטיבית גסה). לאחריו, שלב הביצוע הפך לטכני לחלוטין, והשתמש במקרן בכדי להקרין את האנימטיקס על הפורמט. התוצאה מגניבה.

דד-ליין - אנימצייה מפתקיות נייר

באותה נשימה הועלה סרטון קצר המספק הצצה אל תהליך העבודה – תכנון, סקיצות, סטורי-בורד, אנימטיק, טכניקת הצילום בפועל לאורך זמן והיחס ביניהם לתוצר הסופי:


סרטון פתיחה של קופסה – סמסונג WB1000

סרטון ויראלי חדש ומלוטש של סמסונג מתעד את פתיחת הקופסה של דגם המצלמה החדש שלה, WB1000 (אם שאלתם – 12 מגה פיקסל, זום אופטי x5, סרטוני HD וכו'). ההתבססות על ז'אנר סרטוני פתיחת הקופסאות יוצר הפתעה, שמצליחה להישמר לאורך זמן בזכות השימוש הנקי והלא מתאמץ באפקט.


זו לא הפעם הראשונה שסמסונג מנצלת את הז'אנר כנקודת מוצא לסרטון ויראלי. בפעם הקודמת היא הציגה את פתיחת קופסת טלפון האומניה I900 – בתוצר עמוס ומורכב, רווי פירוטכניקה ואפקטים – אך מבודל בצורה משמעותית מהמתחרות:


סמסונג משקיעה המון כסף בכדי למצוא דרכים יצירתיות להשתמש בפלטפורמה הוויראלית – היא ממצבת את עצמה כחברה חדשנית ולא שגרתית. במקביל היא מצליחה לבסס קמפיינים אפקטיביים שמגיעים ישירות אל קהל היעד הרלוונטי שלה ומבדלת את עצמה מהמתחרים האפרוריים. הנוסחה שלה היא בשמירה על אותנטיות חצי-מקצועית של הצילום והעריכה.

שתי דוגמאות נוספות מחצי השנה האחרונה – אתגר המצלמה הנעלמת השיג מיליוני צפיות ושיחה עצומה סביבו. ומכיוון אחר – סרטון אנשי הפלסטלינה חשף סדרת מחשבי נט-בוק חדשים, זכה גם הוא לאזכורים וצפיות רבות, בפנייה שכוונה לקהל יעד צעיר יותר, עם דגש על נשים.

חיפוש (גם) בקישורים מקוצרים בטוויטר

BackTweets הוא שירות חיפוש המאפשר לאתר קישורים בטוויטר, גם אם הם ממוסכים באמצעות שירות לקיצור כתובות. המשמעות היא כמובן איתור של תוצאות רלוונטיות רבות יותר. אני מניח שמדובר בעניין של זמן עד שהתכונה החיונית הזו תתווסף לחיפוש הבסיסי של טוויטר.

אתה, הרובוט הטוב והרובוט הרע

Pushya ו-Pullya הוא קונספט לזוג רובוטים, שבניגוד לעקרון שלושת חוקי הרובוטיקה של אסימוב, הם שובבים ומזיקים, בכוונה טובה. השניים הם תאומים לא זהים עם מאפייני אישיות מנוגדים – משהו כמו המלאך הטוב והשטן הרע שיושבים על הכתפיים בסרטים מצויירים (או בפרסומות ממש גרועות). הניגוד יוצר איזון – קיצוניות שאמורה להפתיע ולכפות עליך לעשות דברים לא שגרתיים, לטובתך הכללית אי שם בהמשך, בסוף דרך ארוכה ומעצבנת.

כך למשל – Pushya הרשע מזמין צימר בצפון על חשבונך, בלי לבקש. במקביל – Pullya אורז עבורך את המזוודה. התוצאה: אתה נוסע לחופשה בישראל (גם אם לא רצית). על בסיס אותו עקרון תוכל לגלות שהטלוויזיה שלך נמכרה (לטובת קריאת ספר), שהמעלית מקולקלת (לטובת התעמלות), או ששלחת פרחים לאקסית (והיא רוצה לחדש את הקשר). רכישת מוצר שתוכנן לשבש לך את החיים ואולי אף לעשות נזק, עם פוטנציאל לעתיד טוב? מקסים בעיניי. יופי של קונספט.

הרובוט Pullya עוזר בבית
הרובוטים Pullya ו-Pushya בטיול שגרתי ברחוב
[מצאתי ב-yankodesign]

הפונט של פאלם פרי

Prelude היא משפחת גופנים סנסריפית שפותחה במיוחד עבור הממשק של פאלם פרי. הבריף הגדיר צורך בעיצוב גופן שיהיה ברור, נוח ומזמין כבסיס לחוויית הניווט והקריאות במכשיר. ששת המשקלים במשפחה עוצבו בכדי לשפר בצורה משמעותית את הקריאות על גבי המסך, בניגוד לטיפול הטיפוגרפי המוגבל שזוכים לו ממשקי טלפון בדרך כלל. הגופן משמש גם כאלמנט תדמיתי לבידול הממשק ממתחריו.

מסכים מהממשק של פאלם פרי
פרילוד - הפונט הייחודי של פאלם פרי
העיצוב של מערכת ההפעלה של הפאלם פרי (webOS) משדרת חווייה נעימה ומזמינה, ונחשבת כמאיימת במיוחד על מכשירי הבלאקברי, ובמידה מסויימת גם על האייפון. אני סקרן (ומודאג) לראות כיצד יראה הממשק של פאלם פרי בעברית, ואם היתרון הטיפוגרפי יתורגם בצורה טובה גם לעברית.

[מצאתי ב-typophile]

העולם התחתון בקליפ אנימציה איזומטרי בתלת-מימד

קליפ מוזיקה אנימטיבי חדש של הרכב היפ-הופ-אלטרנטיבי בשם NASA, מצליח לתמצת את כל הסטריאוטיפים השליליים המקושרים לסגנון – הם הלכו עד הסוף עם הקונספט ושילבו באנימציה אלימות, קללות, סקס ועוד קצת אלימות (ממש לא מתאים לילדים). מבחינה עיצובית נוצר עולם איזומטרי תלת-מימדי, עמוס בטקסטורות, אפקטים, זוויות וקומפוזיציות מעניינות. המכלול אפל, אלים, רדוד ואפילו משלב כתוביות נגישות לחרשים.

מבט על בניין איזומטרי מתוך הקליפ של נאסא
ראש ארגון הפשע בקליפ של נאסא מזכיר את מיקי-מאוס

EyeStop – תחנת אוטובוס אינטראקטיבית

EyeStop היא תחנת אוטובוס אינטראקטיבית המשלבת ממשק על מסך מגע בטכנולוגיית דיו-אלקטרוני (e-ink), ומספקת מידע על קווי אוטובוסים, מידע תיירותי ותוכן כללי – פיתוח של המעבדה לחקר עיצוב אורבני של ה-MIT.

הדמייה של תחנת אוטובוס אינטראקטיבית
התחנות מציגות מפות, זמני הגעת אוטובוסים בזמן אמת, שירותי דואר אלקטרוני וגישה לרשת, כלים לתכנון מסלול בין תחנות והכוונה ברחבי העיר, שירותי מידע קהילתיים כמו לוח מודעות, ניטור איכות האוויר, וכמובן – פרסומות. כיוון שהמידע מיועד גם לתיירים, הוא נגיש בכמה שפות. משתמשי תחנת האוטובוס יכולים אפילו לסנכרן את המידע עם הטלפון הסלולרי, והתחנה היא נקודת גישה לאינטרנט. החשמל הדרוש מופק כולו מאנרגיית השמש.

eyestop - תחנת אוטובוס אינטראקטיבית
ממשק של תחנת אוטובוס אינטראקטיבית בפורמט עמוד
במקביל, עוצבו גם תחנות בפורמט עמוד המספקות את כל המידע שזמין בתחנות הבנויות, למרות שטחן המצומצם. כדי להתמודד עם כך, חוקיות החיווי על קווי האוטובוסים המתקרבים מתבססת על עקרון לפיו ככל שאוטובוס מתקרב יותר לתחנה, מספר הקו מואר בעוצמה גבוהה יותר.

התחנות הללו יותקנו בעיר פירנצה כבר באוקטובר 2010 (!) – התושבים האיטלקיים יבחנו את השימושיות, העמידות ומגבלות המערכת ב-200 תחנות אוטובוס ו-1000 עמודי מידע שיותקנו ברחבי העיר. אצלנו אולי תהיה רכבת קלה, מתישהו.

[מצאתי ב-cnet]

הכסא שמורכב מהמילה כסא

הכסא שמורכב מהמילה כסא הוא תרגיל עיצובי שמנסה להגדיר מחדש את המשמעות של המושג 'כסא', על ידי שימוש בכלי של עיצוב גרפי – יישום טיפוגרפי המתבסס על המילה שמגדירה אותו. חלק מתרגילי העיצוב של אריק קו, הבוחנים כיצד קונספט, משחקי מילים וכלים עיצוביים יכולים להשפיע על משמעות של אובייקטים.

חלקי הכסא שמורכב מהמילה כסא
הכסא שמורכב מהמילה כסא
[מצאתי ב-swissmiss]

פסלי המסטיקים של מאוריציו סאביני

האמן האיטלקי מאוריציו סאביני (Maurizio Savini) יצר סדרת פסלים בה הוא השתמש במסטיקים ורודים כחומר גלם עיקרי ומפתיע.

דמות מסטיק של מאוריציו סאביני
דב מסטיק סקרן של מאוריציו סאביני
[מצאתי ב-designyoutrust]

תל אביב-יפו – לירון דמיר

פתיח הסדרה 'תל אביב-יפו' שיצר האנימטור לירון דמיר לסדרת טלוויזיה תיעודית חדשה לכבוד שנת ה-100 של תל אביב, מתבסס על מודל קרטון שמתפתח לאורך זמן, עם כמות פרטים מרשימה ואינסוף נגיעות ישראליות.

אותו לירון דמיר אחראי גם לפתיח הנפלא של הסדרה "חמישה גברים וחתונה":

[מצאתי ב-nofatclips]