הקליפ המשובח של דניאל גרסיה לשיר 'Me-I' מספר על ציפור (או אדם שלבוש בחליפה של ציפור) הסובלת מסיוטים ומחפשת את הדרך להבחין בין מציאות לחלום. הקליפ מצליח להעביר את תחושת הבלבול וחוויית החלום, ומשתמש במעברים צבעוניים ומבניים כדי לפתח את הסיפור ולטשטש את הפער בין המציאותי לדמיוני בזכות ערבוב של טכניקות, טקסטורות וסגנונות המרכיבים את החווייה. [שנה טובה!]
Nearness הוא ניסוי המשתמש ביכולות של חיישנים המזהים קירבה (התקני RFID) בכדי להתניע תהליך המתפתח כתגובת שרשרת (=מכונת רוב גולדברג), כדרך להדגים את הטכנולוגיה ככלי עיצובי מעודד יצירתיות, במטרה להרחיב את היישומים מעבר לשימוש הפרקטי הנישתי כיום. התוצר מטופל להפליא.
[מצאתי ב-Speedbird]
ספר הפופ-אפ החדש של דיוויד קרטר נקרא '600 נקודות שחורות', וזה בדיוק מה שיש בו. הפורמט מאפשר לבנות חווייה ייחודית בזכות עיצוב גרפי תלת-מימדי המשלב במדיה מגוון חומרים וטכניקות, ככלי ליצירת אינטראקציה אמיתית עם המשתמש לאורך כפולות הספר. איכות הביצוע של הסרטון כמעט מעליבה, אבל עדיין מעבירה את המסר ומשמרת את חוויית הדפדוף המפתיעה.
Rock Wall הוא קיר מולטי-טאצ' אינטראקטיבי מרובה משתתפים באורך של 5.5 מטר – האטרקציה החדשה של הארד-רוק קפה לאס וגאס. הקיר נועד לאפשר למשתמשים לסרוק את ארכיון התמונות והסרטונים העצום בזמן אמת. הממשק מחלק את הפורמט הגדול למשטחי עבודה, המוקצים בצורה דינמית בהתאם לכמות המשתמשים.
הקיר מאפשר עבודה לעד שישה משתמשים במקביל, כאשר מערכת השמע הממוקדת מאפשרת להם לצפות בסרטים או להקשיב למוזיקה, מבלי להפריע למשתמשים אחרים. בכדי לעודד חווייה משותפת, המשתמשים יכולים לשתף אלמנטים לאורך הקיר.
ההתמודדות העיצובית עם הפורמט וחלוקתו בהתאם לכמות המשתמשים היא לא פחות ממבריקה. קצת מאכזב שרבים מהכלים הממשקיים נגזרים מתוך עיצוב ממשק האייפון עד לכדי העתקה של ממש. עבודה עיצובית וטכנית מרשימה של אובסקורה דיגיטל.
[מצאתי ב-Gizmodo]
קטע הטרנספורמציה המפתיע מתוך ShadowLand, מופע מחול נסיוני חדש ומסקרן של להקת המחול פילובולוס (Pilobolus) מארה"ב. 'עולם הצללים' מספר את סיפורה הסוריאליסטי של נערה מתבגרת, ונוצר בשיתוף פעולה עם לא פחות מהכותב הראשי של בובספוג מכנס מרובע. יש סיכוי לא רע שהוא יגיע בשלב כלשהו גם לארץ.
על כרזת מוזיקה בברזיל הופיעה קוביה הונגרית טיפוגרפית המשלבת בתוכה את הפרטים על המופע. אין לי יותר מדי מידע, למעט כך שמדובר בהופעה חיה של שלושה הרכבי מוזיקה עם שמות פורטוגזיים מעלי חיוך – "ליגת הנשים הנוצריות", "תחתוני גברים ורודים" ו-"שהכלה תלך להזדיין". התוצר מוצלח.
[מצאתי ב-welovetypography, תודה לדיאנה על התרגום]
סימולטור החבילות הוירטואלי של שירות הדואר האמריקאי (USPS) הוא יישום אינטרנטי מבוסס דפדפן המאפשר ללקוח המבולבל למצוא את גודל הקופסא המתאימה לו למשלוח, על ידי יצירת חפיפה בין התוכן לקופסא וירטואלית, באמצעות מצלמת רשת. המשמעות היא שהלקוח יכול להשוות בין גודל המשלוח שלו לגדלי הקופסאות של USPS, המיוצגות בתלת מימד – ואפילו יש שליטה על שקיפות. זהו אחד היישומים הטובים ביותר שראיתי עד היום לאוגמנטציה – הניצול המבריק של הטכנולוגיה יוצר כלי פרקטי שמיש עם ערך מוסף אמיתי ללקוח. מוצלח.
[מצאתי ב-swissmiss]
מעבדות המחקר של נוקיה שחררו סרטון קונספט תדמיתי המציג את חזון העתיד (הלא מאוד רחוק) של החברה, המרחיב את אמצעי השליטה וחוויית השימוש במכשירים שלה. הסרטון מציג משקפיים המאפשרים לשלוט על ממשקים וירטואליים בעזרת תנועות עיניים, אוזניות אלחוטיות ואמצעי קלט בצורת צמיד המתרגם את תנועות היד לפעולות שליטה בסביבה הוירטואלית.
יש כאן שילוב בין העולם המציאותי לסביבה הווירטואלית, עם דגש על אוגמנטציה, אבל אין כאן בשורה עיצובית פורצת דרך או התייחסות אמיתית למשמעויות של שילוב שכזה. חוויית השימוש שעוטפת לכאורה את המשתמש, מסורבלת – היא לא שקופה, צריך להפעיל אותה והיא לא אחידה ברמת הטיפול בה מבחינה עיצובית.
חסרה כאן מחשבה על שימושיות ועל המשתמש – בממשקים השונים לא קיימת קריאה לפעולה או אפילו ברירת מחדל שנבחרת מראש. ממשק הנשלט בעזרת תנועות עיניים צריך לתת חיווי הבא לידי ביטוי בעיצוב שלו – הוא אמור לתת למשתמש אמצעי שליטה וחיווי ייעודיים שיתאימו לו. הבוסריות הממשקית מתבטאת גם בכך שהמשתמש לא יכול להתאים את הממשק לצרכיו – הוא מחוייב לחווייה האפרורית שהוגדרה לו.
הרושם הוא שנוקיה לא הולכת רחוק מספיק ברמת הקונספט ובעיצוב החווייה עבור המשתמש. זה מאכזב כשמדובר על חברה בסדר הגודל שלה.
קליפ אנימציה מגניב לשיר על המכונית החשמלית, מתוך אלבום הילדים החדש של They Might Be Giants. עבודה של סטודיו האנימציה האמריקאי Tiny Inventions. נסיעת מבחן עושים עם חיות משק, כי איך אפשר לסרב למכונית חשמלית?
לקליפ מתלווה סרטון חביב המספק סקירה מהירה ולא מחייבת על תהליך העבודה – סקיצות, אנימטיקס, יצירת חומרי הגלם, הצילום, העיבוד והאנימציה.
האקדמיה השוויצרית שחררה את 'audio d-touch' – סביבה נסיונית ליצירת מוזיקה בזמן אמת, באמצעות ממשק פיזי ייחודי המתבסס על הסידור המרחבי של אובייקטים על גבי משטח ומצלמת רשת ביתית. הסביבה כוללת שתי תוכנות – מערכת תופים וסיקוונסר, עם חוקיות ממשקית דומה בה המשתמש מזיז אובייקטים על גבי משטח. כל אובייקט מייצג צליל, ומיקומו היחסי משפיע על סוג הצליל שמופק.
התוכנות זמינות להורדה חופשית* מאתר הפרוייקט (לאחר הרשמה חינם). דרישות המערכת בסיסיות – מחשב (PC או מק), מצלמת רשת ומדפסת להדפסת הסמנים הדיגיטליים. בהתחשב בחומרה הביתית, חוויית השימוש מפתיעה למדי.
*הסכם השימוש האקדמי כולל התנייה – כיוון שמדובר בחלק מפרוייקט מחקר אקדמי בשוויץ, הוא מאשר לעקוב אחר השימוש לצרכי מחקר. להבנתי – זה עושה רושם תמים, ולא זיהיתי נזק שנגרם אצלי כתוצאה מכך.
