סטודנטים מאוניברסיטת קווינס הקנדית יצרו שולחן ביליארד אינטראקטיבי המציג לשחקן שכבת מידע גרפית על גבי השולחן, כדי לסייע לו לתכנן ולבצע את המכה. המערכת משלבת מצלמה המזהה את מיקומו וצבעו של כל כדור על השולחן ובמקביל עוקבת אחרי מיקום וכיוון מקל הביליארד של השחקן בזמן אמת. הנתונים הנאספים לגבי המכה הצפוייה מוקרנים בעזרת מקרן-עילי כחיווי דו-מימדי על השולחן.
המעצבת האמריקאית (ממוצא טייוואני) ג'וליה טסאו (Julia Tsao) מציגה קונספט של מסכים המחולקים למאות קוביות תצוגה קטנות, בגודל של כסנטימטר וחצי, שמשתנים בהתאם לאינטראקציה איתם. לא מזמן פגשנו אותה עם המופע של Nosaj Thing.
הקונספט מציע חלופה לפורמט המסך הסטטי, כשכל קוביה פועלת כיחידה עצמאית, ויכולה לנוע בחלל לכל נקודה שהיא, ללא תלות בקוביות האחרות. הקוביות מתקשרות ביניהן, מודעות למיקומן ולתפקידן היחסי מול שאר הקוביות, כדי למלא משימות משותפות – דוגמת יצירת חיווי גרפי סביב מפתחות אבודים, תנועה מסונכרנת להעצמת חוויית הצפייה או איחוד למשטחי תצוגה גדולים יותר.
שלא כמו בפרוייקט Flyfire, ההתייחסות היא עיצובית ולא טכנולוגית, עם נסיון להדגים מגוון רחב של יישומים לקונספט, כרגע ללא התייחסות אמיתית לממשק.
סרטון איטלקי מחוייך מציג את 'גירסת המטבח' של פוטושופ בממשק העשוי מקרטון וכלי מטבח, שלל בדיחות ממשקיות ואנימציית סטופ-מושיין עילגת למדי. הסרטון נוצר לתחרות YouGC של אדובי (משחק מילים על User generated), שהיא תחרות עיצוב רב-תחומית פתוחה שמארגנת אדובי באיטליה.
האינטרפרטציה הפיזית הטובה ביותר שראיתי לפוטושופ הייתה ללא ספק בכרזה של מפיצי אדובי באינדונזיה, כחלק מקמפיין ההשקה של CS4 במדינה.
קאייצ'י מאטסודה (Keiichi Matsuda) מציג קונספט ממשקי נוטף ביקורת, החוקר את הקשר בין המרחב הפיזי למדיה הווירטואלית על-ידי הפרת האיזון ביניהם. החווייה הטוטאלית יוצרת מיזוג מוחלט של המשתמש, המרחב הפיזי והעולם הווירטואלי, כדי להרחיב את הפונקציונליות והיכולת הממשקית. הקונספט משלב עקרונות של מציאות מדומה, אוגמנטציה על סטרואידים ואמצעי שליטה שקוף.
כך למשל, תהליך הרתחת הקומקום משלב חיווי טקסטואלי, גרפי, צבעוני וקולי, כמו גם הודעה המזהירה את המשתמש מכוויות. הבעייתיות נובעת מעומס החזותי שנוצר מריבוי החיוויים הממשקיים. הסיוט הממשקי מועצם בעזרת כמות בלתי-נתפשת של מסרים פרסומיים המקיפים את המשתמש תמורת כסף הנצבר לזכותו. לא בדיוק חוויית השימוש היומיומית שהיינו מאחלים לעצמנו לעתיד.
סרטון קונספט מאוייר של אסוס מציג את 'Waveface' – חזון לסביבה ממשקית ממוקדת משתמש, המוטמעת בצורה רוחבית בסדרת מכשירים סטנדרטיים המלווים אותו – צמיד שנשלט בעזרת מחוות ידיים, מחשב נייד עם תצוגה משתנה מכוונת שיתוף וטלוויזיה אינטראקטיבית. הממשק מזוהה בעזרת טיפול גרפי ממשקי משותף. המידע נמצא תמיד בענן, נגיש מכל מכשיר ומשתנה עבור המשתמש בהתאם לסיטואציה ולמקום.
דווקא במסגרת קונספטואלית-תדמיתית שכל מטרתה לצאת מהקופסא ולהדגים חדשנות במחשבה על העתיד, מעניין לראות שגם אסוס מיישרת קו עם דוגמאות כמו נוקיה, מיקרוסופט ו-Freeband ההולנדית. ייתכן שקשה להתנתק מעובדות בשטח ו'חטאים קדמוניים', אבל אולי המטרה היא בכלל לקפוץ על העגלה ולהכריז 'גם אני'?
Mag+ הוא קונספט ממשקי שמתרגם את חוויית השימוש במגזיני הנייר המודפסים לפורמט דיגיטלי אינטראקטיבי ממוקד משתמש. תהליך עיצוב הממשק מתבסס על ניתוח אמיתי של מהות השימוש במגזין סטנדרטי, ותמצות של הכלים הרלוונטיים שיכולים לתת ערך אמיתי שיעזור לשמר את עיקר החווייה בפורמט החדש.
גיבוש העקרון הממשקי נגזר מתוך הבנה של שתי המדיות, וההבדלים ביניהם. למגזין יש נקודת התחלה וסיום מוגדרים, וחיווי רציף המאפשר למשתמש להתמצא במיקומו היחסי ביניהם. פעולת הדפדוף מתורגמת באופן טבעי לעקרון של גלילה. שער המגזין, שכל מטרתו היא למשוך תשומת לב, מוחלף בתוכן העניינים כנקודת מוצא רלוונטית לקריאה כאשר המשתמש מרים אותו. החוקיות הממשקית משלבת מורכבות בעזרת מחוות מולטי-טאצ', כדי לבצע פעולות של חיפוש, שיתוף ושמירה של תכנים.
התוצר המרשים מתבסס על עבודה אמיתית של חיפוש ומחקר, ועומד בניגוד גמור לממשק המביך של טיים-וורנר שפרסמתי לפני כמה ימים.
[מצאתי ב-Core77]
טיים-וורנר שחררה סרטון תדמיתי המדגים גירסה אינטראקטיבית עתידית של שבועון הספורט האמריקאי 'ספורטס אילוסטרייטד', שרצה על מחשב בתצורת טאבלט, עם תמיכה במולטי-טאצ'. אם נתעלם מהידיים הקפואות המרחפות להנאתן מעל המסך, עיתון העתיד סובל מבעיות ממשקיות רבות – טיפול טיפוגרפי שלא מתאים למסך, תפריטים נסתרים או נעלמים, חיוויים חסרים (למשל כדי להבדיל בין תמונה לוידאו), חוסר אחידות ממשקית, מחוות הפעלה אקראיות, אמצעי ניווט קטנים מדי שאינם מותאמים למגע וטיפול גרפי לא אחיד. התוצר מביך.
ה'טלגרף מדיה גרופ' ההולנדי עבר לפורמט חדש, בו הדפדוף מתבצע מלמטה למעלה. קונספט העיתון האנכי שואב השראה דווקא מחוויית השימוש ברשת, בה ההתפתחות מתבססת על גלילה לגובה, בניגוד לפורמט הסטנדרטי לרוחב. הקונספט החביב מנסה לשפר את חוויית השימוש, עם נגזרות לוואי חיוביות של פורמטים חדשים לפרסום. הפורמט החדש מציב אתגר חדש למעצבים, שצריכים לשים דגש לטקסטים ולתמונות העלולות להיחתך, כיוון שבעיית הכפל במרכז הפורמט משמעותית יותר.
הסאן הבריטי חוגג 40 שנה בסדרת פרסומות שהן טייק-אופ מגניב שנגזר מתוך השפה הפרסומית של האייפון, ומנתח את עצמו בתרגום חכם של משמעות חוויית השימוש בעיתון מול המטאפורה האינטראקטיבית המקבילה. יש עמוד לזה.
המעצב הסרבי דמיאן סטנקוביק (Damjan Stanković) גיבש קונספט לרמזור המשלב סרגל התקדמות סביב האור, כאמצעי גרפי המייצג את הזמן שנותר עד לשינוי. ההישג בפתרון העיצובי כל כך טוב, שהוא נראה טבעי לחלוטין, כמעט מובן מאליו. מעולה.
[מצאתי ב-yankodesign]
Comm.unity היא פלטפורמה חברתית מבוססת מיקום, הבונה את עצמה בצורה עצמאית מתוך ניתוח של קשרים בין אנשים ומיקום גאוגרפי. הממשק מייצג את החברים המקושרים מחולקים למעגלי קירבה ביחס למשתמש, בפריסה המזכירה מסך שליטה של מכ"ם. בכל מעגל החברים מקובצים לפי איכות הקשר, מילות מפתח והקירבה הפיזית למשתמש.
כל רשת מתחילה כמסגרת גנרית המתפתחת בצורה עצמאית בהתאם לצורת השימוש, כדרך לאפשר למשתמשים שונים לגבש את אמצעי התקשורת הרלוונטי להם. התוכנה יוצרת קשר בין מכשירים ניידים קרובים, כך שהיא חייבת לפעול על טווח גדול של מכשירים, כדי להתאים את עצמה למשתמשים וצורות שימוש מגוונות ככל האפשר. הסרטון של המדיה-לאב (MIT) מתאר מגוון תסריטי שימוש, כשהדגמת האב-טיפוס בפועל מתחילה בדקה הרביעית.
תוכנית המחקר ההולנדית הלאומית, Freeband, מציגה את 'The Ambient Life' – חזון לעולם עתידי בו מידע רלוונטי למשתמש מוטמע בסביבה שלו בצורה שקופה. החזון תורגם לסרטון אנימציה המתבסס על אינפוגרפיקה תלת-מימדית עם מגוון תסריטי שימוש קונספטואליים המייצגים מצבים יומיומיים בהם התוכן מוטמע בסביבה.
עבודה של המעצב ההולנדי מרטין הוגנקמפ (Martijn Hogenkamp), שמשתמש בצבעוניות כאמצעי המתפתח לאורך זמן, ככל שהתרחישים נעשים מורכבים יותר. בסופו של דבר זה סובל מהמון בעיות ממשקיות, אך הסביבה משכנעת והתוצר מרשים.
[תודה יובל]
פוסטים ישנים יותר
RSS