מיחשוב פיזי

Virtual Gravity – ממשק פיזי להשוואה בין ערכים וירטואליים

Virtual Gravity הוא ניסוי ממשקי מעניין המייצג נתונים דיגיטליים בצורה פיזית. הממשק מאפשר לייצג את הפער של החשיבות הנתפשת או הפופולריות בין זוג מושגים, לפי גוגל, באמצעות ייצוג אנלוגי אינטואיטיבי ומוכר: מאזניים. המשתמש בוחר את המושגים מתוך ענן תגיות, הניתן לסינון ושליטה באמצעות פילטרים שונים (אזכורים בחדשות, זמן או חיפוש חופשי). בחירת המושגים מתבצעת באמצעות אלמנטים פיזיים הממלאים תפקיד ממשקי להעברת המידע מענן התגיות אל זרועות המאזניים. פרוייקט הגמר של הסטודנט הגרמני שעיצב את Impress – ממשק למסך מגע גמיש.

Virtual Garvity - ייצוג משקל פיזי של מידע וירטואלי

iDisplay – מסך מולטי-טאצ' מבוסס מצלמת רשת

פרוייקט iDisplay מחפש אלטרנטיבה טכנית זולה ופשוטה להשתמש במסכים שטוחים פשוטים כמשטחי מולטי-טאצ' אינטראקטיביים – הוא מצליח לזהות מחוות ידיים ואובייקטים פיזיים צבעוניים המונחים על המסך. כרגע מדובר באב טיפוס המסוגל לזהות את תנועת היד ומחוות צביטה, אך פשטות העקרון מאפשרת להרחיב את מגוון המחוות המותאמות שהמערכת תזהה בעתיד.

בניגוד לפתרונות מסחריים המתבססים על חיישנים או בטכניקות לזיהוי אור אינפרא-אדום (IR), המערכת מתבססת על מצלמת-רשת רגילה ומסך LCD פשוט – כשהמשמעות היא הנגשה של הטכנולוגיה לקהל רחב בעלות נמוכה והתקנה פיזית פשוטה. באופן לא מפתיע, הפגיעה המשמעותית ביותר היא בדיוק התנועה, איכותה ומגוון האינטראקציות הניתנות לזיהוי בהשוואה לפתרונות מורכבים (ויקרים) יותר – כמו למשל אינטראקציות בהן יש חשיבות לעוצמת הלחיצה.

סרטון ההדגמה נ-מ-ר-ח על פני 10 דקות שלמות – מומלץ למצות אותו בסריקה לאורך הטיימליין מאשר להשקיע את הזמן – מאכזב לגלות כמה ההפסד מינורי.


מאחורי הפרוייקט עומד סטודנט המשלים תואר בהנדסת תוכנה, וזהו חלק מפרוייקט הגמר שלו. מדובר כרגע באב-טיפוס לצרכי מחקר, כאשר ספריית קוד פתוחה של היישום תשוחרר (אולי) בהמשך.

[מצאתי ב-NUI Group]

עיצוב חוויית העתיד של מיקרוסופט (בגירסה הזויה מתמיד)

מיקרוסופט מציגה (שוב) את החזון שלה לעתיד, בסדרת סרטוני קונספט מעניינים והזויים למדי. המעבר ממוצרים מבוססי נייר לתחליפים דיגיטליים, מאפשר ליצור התפתחות טבעית (ברמת הקונספט) של עיצוב חוויית משתמש לעבר ממשקים טבעיים שאינם מוגבלים לאינטראקציה בין אדם למחשב, אלא לאינטראקציות עם פורמטים טבעיים יותר שמוטמעים סביבנו. מיקרוסופט משתמשת בעוגנים כמו משטח ה-surface כנקודת מוצא, בזמן שהיא מנסה להתפרע מחוץ לקופסא. התוצר מעניין, לפעמים הזוי.

בסביבה הביתית, ההתפתחות הקונספטואלית של המחשב הנייד מוצלחת מאוד, אבל מינורית בהתחשב בכך שהסביבה הביתית כולה מתאימה את עצמה בצורה אישית למשתמש בה. מעבר ל'כסאות מרחפים', המשמעות של פרסונליזציה של חללים פיזיים היא בכך שהמשתמש נפטר ממגבלת המחשב הפיזי, ושולט על סביבה בה הטכנולוגיה מוטמעת וזמינה בצורה טבעית, ולכן אינה מוגבלת.


סביבת העבודה הקונספטואלית של מיקרוסופט משתמשת בדימויים ובפורמטים מוכרים, כמו שולחן עבודה, כרטיסי ביקור וספרי טלפונים. האדפטציה שלהם לפורמט הדיגיטלי יוצרת ערכים מוספים, וחוויית שימוש שמרחיבה את גבולות הפורמט הקיים.


[מצאתי ב-slashgear]

עיצוב ממשק למסך מגע גמיש

אימפרס (impress) הוא אב טיפוס למסך גמיש הניתן לעיוות על ידי לחיצה, ומשמש כבסיס לעיצוב ממשקים גמישים שמתייחסים ללחץ ומגיבים בהתאם לעוצמת הלחיצה. המסך בנוי מספוג ומוטמעים בו חיישני לחץ המזהים את פעולות הלחיצה של המשתמש. האינטראקציה הבלתי אמצעית עם המסך יוצרת חווייה אינטראקטיבית אינטימית ונעימה יותר, העומדת בניגוד לקשר הסטרילי והקר עם מסכי המגע הסטנדרטיים. האתגר העיצובי הוא למצוא את הדרך המתאימה להתייחס לאינטראקציה החדשה בצורה המנצלת הפעלת לחץ ושליטה על עומק כאמצעי ממשקי.

ממשקים שעוצבו למסך מגע גמיש
המקום בו יכולות המסך התחילו להגיע לידי ביטוי רלוונטי לצורך השלמת פעולה הוא באפליקציית המוזיקה, בה התאספו האלמנטים המוזיקליים בתוך הבורות שנפערו כתוצאה מלחיצות המשתמש. במבט מהצד האינטראקציות הללו נראות קצת אלימות והיסטריות – זה מזכיר ניתוחים של רופאי אליל במדינות העולם השלישי. מעניין לראות כיצד עם הזמן יתפתחו אפליקציות נוספות, בשלות יותר ונסיוניות פחות, שינסו לנצל את הפונקציונליות החווייתית הזו למטרות חדשות.

אלטרנטיבה אינטראקטיבית למערכת תופים

האמן היפאני דאיטו מנאבי יצר מערכת תופים אינטראקטיבית שנשלטת על ידי הזזת ידיים. המערכת מתבססת על חיישנים מיואלקטריים, שהם חיישנים המזהים את הזרמים הקטנים של החשמל שעובר בגוף כדי לכווץ את השריר. החיישנים מתחבאים מתחת לשרוולי החולצה של מנאבי, הם יושבים לאורך הזרוע ומחוברים לפרקים שלו. כאשר הוא מזיז את היד – מופק צליל בהתאם לתנועה שביצע. מנאבי שילב במערכת גם מצילות שמבוססות על כפיות, ומופעלות על ידי אלקטרו-מגנט המתחבא מתחת לשולחן.

מערכת התופים המיואלקטרית של דאיטו מנאבי

טכנולוגיה ככלי אמנותי

ברז ה-RGB הוא עבודה של האמן הצרפתי ברטרן פלאנה (Bertrand Planes), אשר יוצר בעבודותיו מפגשים מעניינים בין אמנות לטכנולוגיה.

RGB Tap - Bertrand Planes
בעבודה אחרת מחבר ברטרן בין עוגב קלאסי לעולם הדיגיטלי היומיומי, ומוסיף לו חיווי של אקולייזר, על ידי עיבוד הצליל המנוגן, יצירת הצורות בזמן אמת והקרנתן על גבי עוגב של כנסייה.

Organ vu-meter - עוגב עם חיווי של אקולייזר
לעוגב עם חיווי האקולייזר יש גם סרטון, אשר עוזר אף יותר להבחין בדיאלוג המעניין בין האמנות לטכנולוגיה – כיצד הם משלימים אחד את השני ומשדרגים את חוויית הצפייה.

עבודות מעניינות נוספות כוללות את המצלמה שעוקבת אחרי כוס מים תמימה, את תיעוד היוזר טסטינג של הויברטור שאפשר לחבר לאייפוד (הוא רשם על זה פטנט), ואת Life Clock – שעון שהמנגנון שלו הואט פי 61320, עד שכל שנתה על גביו מייצגת שנה בחיים (אין לי מושג איך שמים לב שנגמרה הסוללה).