'מופע הטלוויזיה' של האנימטור היפאני המעולה סוגימוטו קוסוקה (Sugimoto Kousuke) הוא קליפ אנימציה בסגנון אנימה שיוצר התנגשות מתגברת בין עולמות טלוויזיוניים שונים המבודלים מבחינה צבעונית. מבעד למסכים השונים המוטמעים בהם, העולמות משתלטים בהדרגה אחד על השני וצוברים תאוצה לתוצר מרהיב.
[מצאתי ב-lineboil]
'קטסטרופה' הוא קליפ אנימציה של המעצב הצרפתי ז'אן ג'וליאן (Jean Jullien) לטראק חדש של Niwouinwouin. סרט אסונות מטורף עם שפה גרפית מהודקת המורכבת כולה מנגזרות נייר חופפות עם איורים חופשיים בקווים גסים.
[תודה טל]
המעצב הליטאי Korb יצר קליפ המתבסס כולו על מכשירי קרדיוגרף המשרטטים קו אדום רציף לאורך גיליונות נייר, כאמצעי חזותי לייצוג של סאונד, אך בעיקר כמטאפורה לחיים. הקונספט אמנם פשוט, והחיבור למכשיר הרפואי מתבקש, אך הוא מטופל היטב עם התפתחות מהפנטת בזכות מגוון זוויות צילום ועבודת עריכה מרשימה.
הקליפ ל-'מוכן, מסוגל' של ה-Grizzly Bear משלב אנימציית סטופ-מושיין וטכניקת איור בפלסטלינה, המאופיינת במריחות גסות של פלסטלינה, מדיה מעורבת ועיבוד אקראי מלוכלך של דמויות (כמעט) מופשטות, שמצליחות להעביר רגש. עבודה של המאיירת האמריקאית אליסון שקולניק (Allison Schulnik) הבונה בסגנון האופייני לה עולמות הפועלים לפי חוקיות מרהיבה של תנועה, חומריות וצבע.
[מצאתי ב-itsnicethat]
הקליפ האנימטיבי לשיר 'I Say Fever' של הרכב האינדי-רוק האמריקאי Ramona Falls הוא קולאז' אפל והזוי המשלב בשמים מסתוריים, הסרת מסיכות והתכתבות עם סרטוני מערבונים. האנימציה מאופיינת בשפה קולאז'ית כהה שמפיחה חיים בדימויים שמקורם בעבודות דפוס ופרסומות אמריקאיות נוסטלגיות. אל המשוואה מתווסף חיבור סוריאליסטי לדימויים מעולם החיות והרבה כלי נשק. עבודה מרהיבה של המעצב האמריקאי סטפן נדלמן (Stefan Nadelman).
האנימטור האמריקאי אנתוני שפרד יצר קליפ אנימציה בפלאש, שלתאר אותו כ-'הזוי' יעשה לו עוול. סגנון האיור הלא שגרתי והעריכה המפתיעה יוצרים מעברים בין זוויות צילום ועומס משתנה של קווי מתאר וכתמי צבע בכדי לבנות חווייה סוריאליסטית במיוחד בעולמו המוזר של איש-קוף שמנסה להתמודד עם מה שקורה סביבו.
הקליפ של ההרכב האנגלי Blue Roses צולם בטכניקה של הסטת מצלמה בכדי לקבל אפקט סטריאוסקופי תלת-מימדי. הקליפ צולם במקביל בשתי מצלמות HD שחוברו יחד, כך שכל דימוי מצולם משתי נקודות מבט כמעט זהות, המוצגות לסירוגין במהירות בעריכה, כדי לייצר אשליית עומק מהפער בפרספקטיבה.
העקרון מיושם בדרך כלל על תמונות סטטיות, שם באופן לא מפתיע הצפייה בפריים המרצד לאורך זמן מעצבנת את העין. זו הפעם הראשונה שאני נתקל בנסיון ליישם אותו בפורמט של וידאו – הבחירה בצבעוניות מונוכרומטית והתנועה המתמשכת מצליחה לייצר חוויית צפייה לא שגרתית, בה הנסיון לבנות ריצוד מתון, שלא בהכרח יגרום לעיניים שלכם לדמם, יצא מוצלח למדי.
הקליפ החדש ל-Strawberry Swing של קולדפליי הוא סיפור מפגש סוריאליסטי-רומנטי בין שתי דמויות כבויות עיניים ברכבת התחתית של לונדון. אנימציה בתלת מימד של האנימטור הבריטי מאט קלארק, עם דגש מרשים על עיצוב הדמויות.
הקליפ המשובח של דניאל גרסיה לשיר 'Me-I' מספר על ציפור (או אדם שלבוש בחליפה של ציפור) הסובלת מסיוטים ומחפשת את הדרך להבחין בין מציאות לחלום. הקליפ מצליח להעביר את תחושת הבלבול וחוויית החלום, ומשתמש במעברים צבעוניים ומבניים כדי לפתח את הסיפור ולטשטש את הפער בין המציאותי לדמיוני בזכות ערבוב של טכניקות, טקסטורות וסגנונות המרכיבים את החווייה. [שנה טובה!]
קליפ אנימציה מגניב לשיר על המכונית החשמלית, מתוך אלבום הילדים החדש של They Might Be Giants. עבודה של סטודיו האנימציה האמריקאי Tiny Inventions. נסיעת מבחן עושים עם חיות משק, כי איך אפשר לסרב למכונית חשמלית?
לקליפ מתלווה סרטון חביב המספק סקירה מהירה ולא מחייבת על תהליך העבודה – סקיצות, אנימטיקס, יצירת חומרי הגלם, הצילום, העיבוד והאנימציה.
