מצגת שהעבירו ג'רמי ג'ונסון וסטפן תומס מציגה סקירה מאוד רחבה שמצביעה על מגמות טכנולוגיות ותפישות עיצוביות מתפתחות שסביר שיעצבו את החוויות סביבנו בעתיד הקרוב. על פני 200 שקופיות עמוסות הם מכסים כמות עצומה של נושאים כמו עיצוב חוויית משתמש, משחקים מבוססי מיקום, אוגמנטציה, טיפוגרפיה, מערכות הפעלה, רשתות חברתיות וכו'. (מומלץ לצפייה במסך מלא).
התמונות המתות (The dead photos) הוא פרוייקט צילום מתפתח של הצלם טום פיליפס, שמציג את עצמו "מת" במקומות שונים בעולם. משהו בסגנון הצילום החובבני למראה, ומספר קריצות הומוריסטיות פה ושם, מצליח לשמור על הציניות הקלילה של סדרת התמונות מלהפוך למדכאת. הפרוייקט נמצא בתהליך של חיפוש, ואמור להתפתח לאורך זמן – כרגע המגוון מוגבל מעט, אך הקונספט מגניב.
המעצב הלטבי סטניסלב כץ (Stanislav Katz) עיצב זוג שעוני קיר המשלבים הפתעה עיצובית מעבר לפורמט הסטנדרטי. אין קשר ישיר בין השניים, אף כי הם מתבססים על צבעוניות דומה, במינונים שונים. ב'שעון המניפה' נפרשת ומתקפלת מניפה אדומה לאורך שעות היממה, ויוצרת הבדל צבעוני מהותי בין שעות זוגיות לאי-זוגיות – מן התפתחות חזותית מתמשכת של הזמן.
'שעון הקיר הסופרמטיסטי' מציג את השעה באמצעים גאומטריים, בהשראת האוונגרד הרוסי. העיצוב פוגע במכוון בקריאות של השעון בכדי ליצור הפשטה קונספטואלית של הזמן, גם אם באופן עקרוני הוא שמיש לחלוטין כשעון.
[מצאתי ב-Core77]
פרוייקט הגמר של נעם גלברט בבצלאל השנה הוא סרטון אנימציה סאטירי העוסק במקומה של הדת בחיי היומיום. הסרטון סוקר ניסוי פסיכולוגי, דמוי ניסוי הכלא של זימברדו בסטנפורד, העוקב אחר 59 נבדקים ישראלים המתמודדים עם מערכת חוקים נסיונית. השפה העיצובית מתבססת על אינפוגרפיקה מאיורים איזומטריים הנבנים משכבות של שקפים, טקסטורות והפרעות אנלוגיות באמצעי הצגה ישנים.
הקליפ לשיר 'יש לנו זמן' של מורי מקלרן (Moray McLaren) מתבסס על רצף אנימטיבי שמופק על ידי סדרה של פרקסינוסקופים – מכשיר מכאני מסתובב להצגת אנימציה שהומצא ב-1877 (1873 לפי וויקיפדיה, אגב). הפרקסינוסקופ הוא אחד מיסודות הקולנוע המודרני, המאפשר ליצור אשלייה של תנועה אנימטיבית בעזרת רצף של איורים עוקבים המסתובבים במהירות.
בכדי לשמור על הקונספט, התוצר נטול אפקטים של עריכה דיגיטלית – הדימויים מצולמים כולם, מהירות סיבוב הציר סונכרנה למהירות הצילום, העריכה והמעברים בוצעו על ידי גזירה והחלפה פיזית של סלילי סרטים – טיפול עכשווי שנועד לשמר מעט מהקסם הקולנועי של פעם. מקסים.
הבמאי, דיוויד ווילסון (David Wilson), שגם אייר את הכל במשך 5 שבועות של איור, שחרר סרטון עם הצצה מרתקת על תהליך העבודה, על המורכבות הטכנית בעבודה עם פרקסינוסקופ, על האתגר בעיצוב אנימציה המיועדת לפורמט, טכניקות שצבר ליצירת אשליות שונות של תנועה ומבט אל מאחורי הקלעים.
הצלם הבריטי טים בראון בסרטון נסיוני קצר, עמוס בשאלות רטוריות המקבלות ייצוג חזותי של דימויים הזויים המשלבים אלמנטים ואביזרים בצבע שחור, במגוון טכניקות ופתרונות עיצוביים מעניינים. הסוף נטול מסקנות או מסר, לא ברור, רטורי.
[תודה אריאל]
מסעדת פירות-ים בפרנקפורט יצרה שלט חוצות שהוא אקווריום אמיתי, בו דגי פורל שוחים מעל צלחת וסכו"ם. מבחינה עיצובית הפתרון המבריק מצליח להעביר את המסר, "הכי טרי שאפשר", בצורה אפקטיבית וזכירה. על סף התעללות בבעלי חיים, המסעדה דואגת לפרסם בקנאות על מאמציה לשמור על רווחת הדגים ולטיפול ההומני בהם, בכדי למזער פוטנציאל לפרסום שלילי ובכדי שהנזק שישאר לדגים יהיה פסיכולוגי בלבד.
[מצאתי ב-adfreak ז"ל]
סדרת סרטוני אנימציה בתלת-מימד של האנימטור הסיני הייפנג סאן (Haipeng Sun), הם טייק-אוף מטורף של ז'אנר סרטי הקונג-פו, עם דגש על ברוס לי, שמשתמש בדמויות המתבססות על מאכלים שנאספו מהסושיה הקרובה. סופר באו הוא דים-סאם ממורמר שנמאס לו להיות מוגש למאכל, שואף לפתח את עצמו בענף הבידור, וכנגד כל הסיכויים הוא לומד לשיר שירים ולהילחם עם נונצ'קו. הטיפול בדמויות מעולה – יש לו אוריינטציה מסחרית (היישר לחברה הסלולרית הקרובה), עם עיצוב דמות שלם ומגובש עם מיני ניואנסים קטנטנים הנגזרים מהמגבלות הפיזיות של מאכלים שבחרו לעסוק באמנות לחימה כדרך חיים. חמוד, מצחיק, מוצלח.
מאט תומפסון מציג את Chroma Hash – קונספט ממשקי המוסיף חיווי חזותי לשדות סיסמא ממוסכים – נסיון לפתור בעיית שימושיות שנובעת מעקרון ייצוג הסיסמא בכוכביות. אמנם המיסוך נוצר בכדי שהסיסמא לא תתגלה בעת הזנתה במקומות ציבוריים, אך הוא יוצר מצב בו המשתמש אינו מקבל חיווי שמיש להקלדה שגוייה.
הקונספט מייצג את התוכן כרצף של שלושה צבעים, המשתנים בעת הזנת האותיות בזמן אמת. המשמש יכול לזהות את הרצף הצבעוני שלו כאמצעי לוודא את נכונות הסיסמא שהזין, או בכדי להשוות בין שני שדות. מצד שני, הוא מעלה בעייתיות חדשה, המאפשרת לשחזר סיסמאות על בסיס השינוי הצבעוני בעת הקלדת כל אות – בעייתיות שצפוייה להיפתר בעזרת השהייה מסויימת בין ההקלדה לייצוג הצבעוני שלה.
כקונספט ראשוני מדובר בשדרוג ממשקי מפותח למדי, כיוון שמעבר למגוון הסתייגויות לגבי הבדלים מינוריים בין צבעים, עיוורי צבעים ואימוץ של סטנדרטים צבעוניים בין אתרים שונים, הוא באמת מציע חיווי אפקטיבי ושמיש למטרתו.
'The Joy of Animation' הוא סרטון תיעודי מעורר השראה המתמקד בחוויית היצירה של ארבעה אנימטורים אוסטרלים – סיפור מזווית ראייה אישית הלוקח צעד אחורה ומסתכל על האהבה לתהליך והמהות שלו. הסרט עמוס מסיבה כלשהי באנימציות מעבר לא מטופלות (ומוזיקה כנסייתית?) שלא מצליחות לפגוע במכלול המרתק.
