קאליד מוחטסב (Khalid Mohtaseb), במאי קטארי תושב ארה"ב, ערך סדרת דימויים מרהיבה שצילם בקהיר ובביירות, לכדי סרטון תיעודי העשיר בקומפוזיציות יפיפיות וסצינות פשוטות עם ניחוח עממי אותנטי. התוצר נקי לחלוטין מפוליטיקה (אם מתעלמים מקרוסלת השרשראות המעוטרת בדגלים הפלסטינאיים). מקסים.
הועדה האולימפית חושפת את הפיקטוגרמות של אולימפיאדת לונדון 2012, אשר מייצגות בצורה גרפית את הענפים השונים. הפעם מוצגות שתי סדרות במקביל – סדרת סילואטות קלאסית לשימושים פרקטיים רשמיים, וסדרת פיקטוגרמיות 'דינאמיות' (להגדרתם), שעובדו גרפית בהשראת מפת הרכבת התחתית של לונדון לצרכי תדמית ומיתוג על כרזות, שילוט ומרצ'נדייז.
בניגוד לאפרוריות המשמימה בסדרה הקלאסית, הפורמט הצבעוני עשיר בתנועה, שמודגשת בעזרת שילוב של צבעים וקווי עזר. הקשר העיצובי והתרבותי למיקום המשחקים הוא נגיעה חשובה שלא מצליחה לבוא לידי ביטוי בגירסה הקלאסית הגנרית, והיא ככל הנראה הסיבה לקיומן של שתי סדרות.
[מצאתי ב-Core77]
האנימטור האמריקאי אנתוני שפרד יצר קליפ אנימציה בפלאש, שלתאר אותו כ-'הזוי' יעשה לו עוול. סגנון האיור הלא שגרתי והעריכה המפתיעה יוצרים מעברים בין זוויות צילום ועומס משתנה של קווי מתאר וכתמי צבע בכדי לבנות חווייה סוריאליסטית במיוחד בעולמו המוזר של איש-קוף שמנסה להתמודד עם מה שקורה סביבו.
האמן האירי אסבסטוס מסתובב ברחובות דבלין ומדביק מודעות מאויירות המכריזות על אובדנם של פריטים שונים ומשונים, בתקווה שהמוצא הישר (עם הזמן הפנוי) ישלח אליו מייל. הפרוייקט, Lost, נוצר בהשראת עיצוב מודעות רחוב אקראיות, הבחירה בפורמט המוקטן יוצרת בידול מהן אך עדיין מושכת תשומת לב והרעיון המקסים.
Le Phare הוא סרטון אנימציה קצר, המספר את סיפורו של שומר מגדלור ששנתו מופרעת בגסות על ידי חרק מוזר שנמשך אל האור. עיצוב הפורמט משתמש במקורות תאורה עוצמתיים וממוקדים הנמצאים בתנועה כדי לבנות מתח על ידי משחק דרמטי בין המואר לחשוך. במקביל, עיצוב הסאונד משתמש בצורה טובה בחוקיות קולנועית סטנדרטית, שאמנם לא חדשנית או מפתיעה, אך מצליחה להשלים את החווייה. התוצר, פרוייקט של סטודנטים לאנימציה מצרפת, מרשים.
[מצאתי ב-lineboil]
10GUI הוא קונספט מעניין שמציע חלופה ממשקית למטאפורת שולחן העבודה והסביבה החלונאית, בדמות מערכת הפעלה בה המשתמש שולט על רצף של חלונות הצמודים זה לזה במישור אחד, שניתן לשנות את רוחבם, מיקומם ברצף וקנה המידה. השליטה בממשק מתבצעת בעזרת משטח מגע תומך מולטי-טאצ', שתופש את מקומו של העכבר (ואולי גם של המקלדת).
התמיכה במולטי-טאצ' מאפשרת להרחיב את מגוון מחוות השליטה, ולבצע מספר פעולות שליטה במקביל, בזמן ששולי משטח המגע מפעילים פעולות רוחביות. סמן העכבר המסורתי הוחלף בחיווי חכם העוזר למשתמש לזהות את מיקומי האצבעות ביחס למסך – אלו מוצגים בצורת מעגלים המתמלאים בצבע בזמן לחיצה.
החוקיות הממשקית בהחלט יוצרת סדר והקשרים בין חלונות, אך חסרה בה מעט גמישות. זה נובע מנקודת המוצא שקובעת בצורה גורפת מדי שחוסר סדר וחפיפה בין חלונות הן בעיות ממשקיות, בזמן שלמעשה המשתמש יכול לנצל אותן לשימושו. כך למשל – חפיפה היא תכונה שימושית בעת השוואה בין תכנים, והאפשרות לפצל את הרצף הבודד לסדרה תעזור למשתמש להרכיב רצפים לפי הקשר.
סטודנטים מסינגפור פיתחו את Sketch2Photo – אפליקצית חיפוש נסיונית שמרכיבה תמונות ריאליסטיות על בסיס ציור מלווה בטקסט. המשתמש משרטט סקיצה עם העכבר, מגדיר את ההיררכיה בין האובייקטים, ומתייג אותם עם מילות מפתח. התוכנה מחפשת באינטרנט תמונות רלוונטיות שיתאימו לקומפוזיציה הסופית גם מבחינת צבעוניות, רזולוציה והבידול של האובייקט מהרקע. עם השלמת חיפוש התמונות האובייקטים הרלוונטיים נצרבים מהרקע ומורכבים לקומפוזיציה הסופית.
לא חסרים מנועי חיפוש תמונות המתבססים על קלט של ציור, דוגמת GazoPa של היטאצ'י (שגם אחרי שנה עדיין לא יצאה מבטא). בניגוד להם, Sketch2Photo משתמשת בחיפוש כאמצעי ליצירה חדשה – תהליך החיפוש מבצע הרכבה ועיבוד של תכנים על בסיס הקלט המופשט של המשתמש.
Videogioco ('משחקי וידאו' באיטלקית) היא אנימציה נסיונית, המתבססת על טכניקה החושפת בהדרגה סדרת איורי עיפרון שסודרו בדקדקנות על גבי ניירות חופפים שנפרסים בסטופ-מושיין לאורך זמן כדי לייצר אשלייה של תנועה. התוצר מדהים.
תוכנית האימונים למדיה החדשה של המאייר האמריקאי פטריק מוברג (Patrick Moberg) מגדירה חוקיות ענישה בריאה להתמכרות האובססיבית לאתרים. ההתמודדות המזוכיסטית מגדירה שלפני כניסה לאחד מהאתרים, המשתמש עוצר, קם מהמחשב ומבצע תרגיל ההתעמלות המשוייך אליו. עם השלמתו הוא רשאי לבקר באתר. כן – אפשר לעשות את זה גם בזמן העבודה. לא – אני לא רואה את זה קורה.
קונספט מסקרן של האמן האוסטרי מיכאל מרקוביצ'י (Michael Marcovici) בו משחק שחמט אינטראקטיבי מכתיב התנהלות דמוקרטית, בהשראת לוח השחמט האנושי ב'עליסה בארץ הפלאות'. כלי המשחק בנויים ממצלמות-רשת מבוססות IP, והם מסוגלים לסקור את סביבתם ולתקשר ביניהם, בצורה שמזכירה במשהו את הקהל של כריס או'שיאה. הכלים מתדיינים ביניהם על המהלך הבא, מצביעים בכדי להגיע להחלטה, וזו נשארת תלוייה, כמו בכל דמוקרטיה, ברצונו הטוב של השחקן לבצע אותה.
[תודה רונן]
