ארגז החול – ניו יורק בטילט-שיפט
The Sandpit של סאם או'הר (Sam O'Hare) מלווה פסקול מעולה בהתרחשויות יומיומיות מרחבי העיר ניו-יורק, שצולמו בטכניקת טילט-שיפט, היוצרת עיוות בעומק השדה ואשליה של צפייה במיניאטורות. אין סוף מפתיע, אז תעצרו כשתתייאשו.
צילום
העצמות השחורות של Teenagersintokyo
הפרשנות האלימה ל-'עצמות שחורות' של ההרכב האוסטרלי Teenagersintokyo, יוצרת חיבור כל-כך טבעי בין הדימוי לצליל, שהוא נראה כמעט מובן מאליו. פרץ האלימות, האש והפיצוצים (האמיתיים, אגב) מלווים בעבודת צילום מרהיבה ועריכה מדוייקת, שמשתמשת בניואנסים של מהירות כדי להדגיש את עוצמת ההתרחשות.
עבודה של המעצב האוסטרלי ריט דאשווד (Rhett Dashwood).
מצרים, לבנון – תמונות קטנות מהחיים
קאליד מוחטסב (Khalid Mohtaseb), במאי קטארי תושב ארה"ב, ערך סדרת דימויים מרהיבה שצילם בקהיר ובביירות, לכדי סרטון תיעודי העשיר בקומפוזיציות יפיפיות וסצינות פשוטות עם ניחוח עממי אותנטי. התוצר נקי לחלוטין מפוליטיקה (אם מתעלמים מקרוסלת השרשראות המעוטרת בדגלים הפלסטינאיים). מקסים.
תלת-מימד בהסטת מצלמה בקליפ של Blue Roses
הקליפ של ההרכב האנגלי Blue Roses צולם בטכניקה של הסטת מצלמה בכדי לקבל אפקט סטריאוסקופי תלת-מימדי. הקליפ צולם במקביל בשתי מצלמות HD שחוברו יחד, כך שכל דימוי מצולם משתי נקודות מבט כמעט זהות, המוצגות לסירוגין במהירות בעריכה, כדי לייצר אשליית עומק מהפער בפרספקטיבה.
העקרון מיושם בדרך כלל על תמונות סטטיות, שם באופן לא מפתיע הצפייה בפריים המרצד לאורך זמן מעצבנת את העין. זו הפעם הראשונה שאני נתקל בנסיון ליישם אותו בפורמט של וידאו – הבחירה בצבעוניות מונוכרומטית והתנועה המתמשכת מצליחה לייצר חוויית צפייה לא שגרתית, בה הנסיון לבנות ריצוד מתון, שלא בהכרח יגרום לעיניים שלכם לדמם, יצא מוצלח למדי.
טמפרלי לונדון – קטלוג צילומי אופנה בפורמט זואיטרופ
קולקציית האביב של בית האופנה Temperley London הוצגה בשבוע האופנה בלונדון על גבי זואיטרופ מרובה שכבות ועשיר בעיטורי עץ, שהתנשא לגובה של 3.5 מטר. זואיטרופ (Zoetrope) הוא פורמט טרום-קולנועי – מכשיר מכאני דמוי גליל העשוי מעץ ומסתובב במהירות בכדי להפיח אשלייה של תנועה מרצף של דימויים עוקבים.
בפעם הקודמת ראינו בפרקסינוסקופ של מורי מקלרן מאמץ להתכתב עם המדיה הקלאסית עם נגיעה עיצובית עכשווית. הפעם הדגש נמצא דווקא בשחזור מכלול החווייה האותנטית של הפורמט. השחזור הטכני משפיע על אופי הצילום של פריטי הקולקציה, החומריות, הצבעוניות, התאורה וצורת ההגשה הכמעט מוזיאונית של הסרטון המתעד את הפרוייקט. הביצוע מרהיב, אך האם חסרה כאן אמירה של המעצב?
התמונות המתות – צילומי המוות של טום פיליפס
התמונות המתות (The dead photos) הוא פרוייקט צילום מתפתח של הצלם טום פיליפס, שמציג את עצמו "מת" במקומות שונים בעולם. משהו בסגנון הצילום החובבני למראה, ומספר קריצות הומוריסטיות פה ושם, מצליח לשמור על הציניות הקלילה של סדרת התמונות מלהפוך למדכאת. הפרוייקט נמצא בתהליך של חיפוש, ואמור להתפתח לאורך זמן – כרגע המגוון מוגבל מעט, אך הקונספט מגניב.
יש לנו זמן – אנימציה עם פרקסינוסקופ
הקליפ לשיר 'יש לנו זמן' של מורי מקלרן (Moray McLaren) מתבסס על רצף אנימטיבי שמופק על ידי סדרה של פרקסינוסקופים – מכשיר מכאני מסתובב להצגת אנימציה שהומצא ב-1877 (1873 לפי וויקיפדיה, אגב). הפרקסינוסקופ הוא אחד מיסודות הקולנוע המודרני, המאפשר ליצור אשלייה של תנועה אנימטיבית בעזרת רצף של איורים עוקבים המסתובבים במהירות.
בכדי לשמור על הקונספט, התוצר נטול אפקטים של עריכה דיגיטלית – הדימויים מצולמים כולם, מהירות סיבוב הציר סונכרנה למהירות הצילום, העריכה והמעברים בוצעו על ידי גזירה והחלפה פיזית של סלילי סרטים – טיפול עכשווי שנועד לשמר מעט מהקסם הקולנועי של פעם. מקסים.
הבמאי, דיוויד ווילסון (David Wilson), שגם אייר את הכל במשך 5 שבועות של איור, שחרר סרטון עם הצצה מרתקת על תהליך העבודה, על המורכבות הטכנית בעבודה עם פרקסינוסקופ, על האתגר בעיצוב אנימציה המיועדת לפורמט, טכניקות שצבר ליצירת אשליות שונות של תנועה ומבט אל מאחורי הקלעים.
דפוסי תעופה תחת מנורת רחוב
מהדברים הקטנים בחיים – הצלם האמריקאי צ'רלי מקארת'י (Charlie McCarthy) ערך סרטון מתוך סדרת תמונות בחשיפה ארוכה, בהן צילם חרקים מעופפים תחת מנורת רחוב. העריכה נפלאה, והחיבור המוזיקלי המדוייק עושה לזה רק טוב.
ארוחת בוקר אנגלית אוורירית
הצלם הבריטי דיוויד סקייז (David Sykes) יצר את 'הארוחה הקלה' – צילום בודד, נקי מעיבודי תמונה, של ארוחת בוקר אנגלית המורכבת מבלונים. מקסים.
[מצאתי ב-swissmiss]
סרטון וידאו פנורמי – אינטראקציה מדהימה ב-360 מעלות
yellowBird ההולנדית מדגימה טכנולוגיה חדשה המאפשרת אינטראקציה עם תוכן וידאו המצולם בפורמט פנורמי של 360 מעלות. הצופה שולט על זווית הצילום של הסרטון באמצעות גרירה של העכבר. חוויית הצפייה הופכת לעצמאית, אינטואיטיבית ואישית. מבחינה טכנית, הצילום מתבצע על ידי שילוב של שש מצלמות, בדומה לשיטת צילומי הרחוב של גוגל (streetview), והנגן מתבסס על הזרמה בסיסית של וידאו בפלאש, כאשר הסרטון מתעוות בהתאם לזווית הצפייה.
מאז adobe הספיקה להפסיק את הפיתוח של flash ולהוציא אותה לגמלאות, ולמעט שימושים איזוטריים היא כבר אינה נתמכת בדפדפנים, אבל אי שם ב-2009 זה עבד נהדר.
לא זכור לי שנתקלתי במקבילה לחוויית הצפייה הזו, לפחות לא באיכות סרטון טובה כל-כך. אם אי שם באלף שעבר האינטראקטיביות הביתית התמצתה בשינוי זוויות הצילום ב-dvd, מגמת ההתפתחות הטכנולוגית נותנת לצופה עוד ועוד דרכים לשלוט על התוכן שהוא צורך. זה זמן טוב לחזור ולצפות בסרטון של otto הגרמנית – פורמט אינטרנטי נמוך שהמרחק הטכנולוגי אליו אינו גדול. ההתפתחות הטבעית מכאן תעצב חווייה עם אינטראקטיביות אמיתית בה המשתמש יכול להתקדם ולהשפיע על התוכן בצורה אינטואיטיבית ופשוטה כדי לתת לו ערך מוסף. זה כבר כמעט כאן.