Virtual Gravity הוא ניסוי ממשקי מעניין המייצג נתונים דיגיטליים בצורה פיזית. הממשק מאפשר לייצג את הפער של החשיבות הנתפשת או הפופולריות בין זוג מושגים, לפי גוגל, באמצעות ייצוג אנלוגי אינטואיטיבי ומוכר: מאזניים. המשתמש בוחר את המושגים מתוך ענן תגיות, הניתן לסינון ושליטה באמצעות פילטרים שונים (אזכורים בחדשות, זמן או חיפוש חופשי). בחירת המושגים מתבצעת באמצעות אלמנטים פיזיים הממלאים תפקיד ממשקי להעברת המידע מענן התגיות אל זרועות המאזניים. פרוייקט הגמר של הסטודנט הגרמני שעיצב את Impress – ממשק למסך מגע גמיש.
פרוייקט iDisplay מחפש אלטרנטיבה טכנית זולה ופשוטה להשתמש במסכים שטוחים פשוטים כמשטחי מולטי-טאצ' אינטראקטיביים – הוא מצליח לזהות מחוות ידיים ואובייקטים פיזיים צבעוניים המונחים על המסך. כרגע מדובר באב טיפוס המסוגל לזהות את תנועת היד ומחוות צביטה, אך פשטות העקרון מאפשרת להרחיב את מגוון המחוות המותאמות שהמערכת תזהה בעתיד.
בניגוד לפתרונות מסחריים המתבססים על חיישנים או בטכניקות לזיהוי אור אינפרא-אדום (IR), המערכת מתבססת על מצלמת-רשת רגילה ומסך LCD פשוט – כשהמשמעות היא הנגשה של הטכנולוגיה לקהל רחב בעלות נמוכה והתקנה פיזית פשוטה. באופן לא מפתיע, הפגיעה המשמעותית ביותר היא בדיוק התנועה, איכותה ומגוון האינטראקציות הניתנות לזיהוי בהשוואה לפתרונות מורכבים (ויקרים) יותר – כמו למשל אינטראקציות בהן יש חשיבות לעוצמת הלחיצה.
סרטון ההדגמה נ-מ-ר-ח על פני 10 דקות שלמות – מומלץ למצות אותו בסריקה לאורך הטיימליין מאשר להשקיע את הזמן – מאכזב לגלות כמה ההפסד מינורי.
מאחורי הפרוייקט עומד סטודנט המשלים תואר בהנדסת תוכנה, וזהו חלק מפרוייקט הגמר שלו. מדובר כרגע באב-טיפוס לצרכי מחקר, כאשר ספריית קוד פתוחה של היישום תשוחרר (אולי) בהמשך.
מיקרוסופט מציגה (שוב) את החזון שלה לעתיד, בסדרת סרטוני קונספט מעניינים והזויים למדי. המעבר ממוצרים מבוססי נייר לתחליפים דיגיטליים, מאפשר ליצור התפתחות טבעית (ברמת הקונספט) של עיצוב חוויית משתמש לעבר ממשקים טבעיים שאינם מוגבלים לאינטראקציה בין אדם למחשב, אלא לאינטראקציות עם פורמטים טבעיים יותר שמוטמעים סביבנו. מיקרוסופט משתמשת בעוגנים כמו משטח ה-surface כנקודת מוצא, בזמן שהיא מנסה להתפרע מחוץ לקופסא. התוצר מעניין, לפעמים הזוי.
בסביבה הביתית, ההתפתחות הקונספטואלית של המחשב הנייד מוצלחת מאוד, אבל מינורית בהתחשב בכך שהסביבה הביתית כולה מתאימה את עצמה בצורה אישית למשתמש בה. מעבר ל'כסאות מרחפים', המשמעות של פרסונליזציה של חללים פיזיים היא בכך שהמשתמש נפטר ממגבלת המחשב הפיזי, ושולט על סביבה בה הטכנולוגיה מוטמעת וזמינה בצורה טבעית, ולכן אינה מוגבלת.
סביבת העבודה הקונספטואלית של מיקרוסופט משתמשת בדימויים ובפורמטים מוכרים, כמו שולחן עבודה, כרטיסי ביקור וספרי טלפונים. האדפטציה שלהם לפורמט הדיגיטלי יוצרת ערכים מוספים, וחוויית שימוש שמרחיבה את גבולות הפורמט הקיים.
אימפרס (impress) הוא אב טיפוס למסך גמיש הניתן לעיוות על ידי לחיצה, ומשמש כבסיס לעיצוב ממשקים גמישים שמתייחסים ללחץ ומגיבים בהתאם לעוצמת הלחיצה. המסך בנוי מספוג ומוטמעים בו חיישני לחץ המזהים את פעולות הלחיצה של המשתמש. האינטראקציה הבלתי אמצעית עם המסך יוצרת חווייה אינטראקטיבית אינטימית ונעימה יותר, העומדת בניגוד לקשר הסטרילי והקר עם מסכי המגע הסטנדרטיים. האתגר העיצובי הוא למצוא את הדרך המתאימה להתייחס לאינטראקציה החדשה בצורה המנצלת הפעלת לחץ ושליטה על עומק כאמצעי ממשקי.
המקום בו יכולות המסך התחילו להגיע לידי ביטוי רלוונטי לצורך השלמת פעולה הוא באפליקציית המוזיקה, בה התאספו האלמנטים המוזיקליים בתוך הבורות שנפערו כתוצאה מלחיצות המשתמש. במבט מהצד האינטראקציות הללו נראות קצת אלימות והיסטריות – זה מזכיר ניתוחים של רופאי אליל במדינות העולם השלישי. מעניין לראות כיצד עם הזמן יתפתחו אפליקציות נוספות, בשלות יותר ונסיוניות פחות, שינסו לנצל את הפונקציונליות החווייתית הזו למטרות חדשות.
האמן היפאני דאיטו מנאבי יצר מערכת תופים אינטראקטיבית שנשלטת על ידי הזזת ידיים. המערכת מתבססת על חיישנים מיואלקטריים, שהם חיישנים המזהים את הזרמים הקטנים של החשמל שעובר בגוף כדי לכווץ את השריר. החיישנים מתחבאים מתחת לשרוולי החולצה של מנאבי, הם יושבים לאורך הזרוע ומחוברים לפרקים שלו. כאשר הוא מזיז את היד – מופק צליל בהתאם לתנועה שביצע. מנאבי שילב במערכת גם מצילות שמבוססות על כפיות, ומופעלות על ידי אלקטרו-מגנט המתחבא מתחת לשולחן.
ברז ה-RGB הוא עבודה של האמן הצרפתי ברטרן פלאנה (Bertrand Planes), אשר יוצר בעבודותיו מפגשים מעניינים בין אמנות לטכנולוגיה.
בעבודה אחרת מחבר ברטרן בין עוגב קלאסי לעולם הדיגיטלי היומיומי, ומוסיף לו חיווי של אקולייזר, על ידי עיבוד הצליל המנוגן, יצירת הצורות בזמן אמת והקרנתן על גבי עוגב של כנסייה.
לעוגב עם חיווי האקולייזר יש גם סרטון, אשר עוזר אף יותר להבחין בדיאלוג המעניין בין האמנות לטכנולוגיה – כיצד הם משלימים אחד את השני ומשדרגים את חוויית הצפייה.
עבודות מעניינות נוספות כוללות את המצלמה שעוקבת אחרי כוס מים תמימה, את תיעוד היוזר טסטינג של הויברטור שאפשר לחבר לאייפוד (הוא רשם על זה פטנט), ואת Life Clock – שעון שהמנגנון שלו הואט פי 61320, עד שכל שנתה על גביו מייצגת שנה בחיים (אין לי מושג איך שמים לב שנגמרה הסוללה).
בלוג העיצוב של טל טבקמן - מעצב מוצר (UI/UX), מומחה לעיצוב ממשקים עתירי מידע ומערכות מורכבות, בוגר שנקר, שותף ב-sunday. מידע כללי על הבלוג ופרטי יצירת קשר ניתן למצוא בדף האודות.
מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב ארכיון העיצוב של מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל, בהנהלת ראובן כהן, נפתח לראשונה לגישה מחוץ לרשת המקומית של שנקר, בואו לבקר.
ההומנואיד של הונדה משתדרג הונדה מציגה גירסה חדשה של אסימו, הרובוט דמוי האדם שלה. בין מגוון היכולות החדשות, אסימו יכול לשלב כעת בין משימות מורכבות, לנוע ביעילות גבוהה יותר, למזוג כוסות שתייה, לבעוט בכדור, ולקפץ על רגל אחת.
לכבוד השנה החדשה - פיירפוקס 7 מוזילה ממשיכה עם טירוף הגירסאות, ומשחררת את Firefox 7 שישה שבועות בלבד אחרי השחרור של פיירפוקס 6. הגירסה החדשה יעילה יותר, מהירה יותר, ומאכזבת עם תוספים נוספים שנשארו מאחור בגלל בעיות תאימות.
מסרים מאויירים עם Funtalk לאייפון לשלל אפליקציות האייפון הצטרפה Funtalk של גיא טובול וצוות פאנטוק, שאפשרה לתקשר עם הודעות קוליות המלוות בשפה האיורית הנפלאה של גל שקדי. פעם היא הייתה זמינה להורדה חינם לאייפון (ובהבטחה לאנדרואיד), אך לפתע היא פשוט נעלמה. חבל.
השאלת ספרים חינם לקינדל בארה"ב אמזון משיקה רשמית את שירות השאלת הספרים לקינדל, מהלך מבריק שיאפשר השאלה חינמית של ספרים אלקטרוניים לקינדל בספריות ציבוריות בארה"ב מאוחר יותר השנה, ויגדיל אף יותר את רלוונטיות הקינדל ביחס למתחרים.
הארץ משיק עיצוב חדש לאתר העיצוב החדש של אתר עיתון הארץ משלב היררכיה אמיתית בניווט, הצפת נושאים וכלי חיפוש, אזור אישי שמדבר עם אתרי החברה, התייחסות למוסף גלריה והתכתבות עיצובית-מבנית עם המהדורה המודפסת. נפלא, וזה לקח רק 11 שנים של טלאים מביכים.
