האולפנים האמריקאים-קנדיים לאפקטים מיוחדים stargate studios, שחררו סרטון המדגים יכולות בטכניקת עבודה ליצירת סביבות אורבניות ריאליסטיות לחלוטין, על ידי שילוב אמין של תוכן מצולם מכמה מקורות שונים בפוסט-פרודקשן. האולפנים מספקים את צילומי הרקע, העריכה, העיבוד והטכנולוגיה לכמה מהסרטים ומסדרות הטלוויזיה הפופולריות ביותר על המסך, עם תוצר שקוף לצופה. מדהים.
'אתה נראה לי מוכר' הוא קליפ אנימציה מגניב לשיר של הרכב האינדי הבלגי Team William. האנימציה והדמויות נוצרו בהשראת השפה הגרפית של סרטוני האנימציה משנות ה-30, לתוצר המשלב תוכן מפוקפק, צבעוניות רווייה ('בצבעי הקשת המדהימים'), עירום מאוייר מצונזר והרבה הומור מטורף.
האנימטור הבריטי אנדי סייקס (Andy Sykes) שיחרר את Special Glue – סרטון אנימציה קצר המספר (כמו תמיד) סיפור ילדות תמים המאופיין באיור דו-מימדי מבוסס פלאש עם קווים וקטוריים גסים בשחור-לבן. מקסים כתמיד.
סרטוני האנימציה הקצרים שלו מתבססים באופן כללי על זכרונות ילדות מוזרים ומחשבות הזויות מזדמנות. למרות שהוא מתנסה בטכניקות איור ואנימציה שונות, הוא שומר בכולם על הצבעוניות האפרורית המאפיינת אותו.
תירוץ משמח להזכיר את סרטוני האנימציה המטורפים של האנימטור האמריקאי דון הרצפלד (Don Hertzfeldt), שמאופיינים באיורים בקו ידני חופשי, עם קווי עזר, לכלוך ונגיעות קטנות של צבע. הסרטון האהוב עליי הוא 'הבלון של בילי' – שמתאר תרחיש אפוקליפטי ציני ומצחיק, בהשראת קלאסיקת הבלון האדום.
את 'הסרטונים הדחויים', עוד פייבוריט אהוב, הוא יצר עוד בתקופת לימודיו, כשואו-ריל מיתמם של עבודות מסחריות פיקטיביות שנדחו על ידי לקוחות הזויים מסיבה לא ברורה. הטירוף מתפתח לאורך זמן ומגיע לשיאו באובדן שליטה טוטאלי.
סטודיו העיצוב התעשייתי Blu Dot פיזר 25 כסאות מתכת מעוצבים ברחובות ניו-יורק, בתקווה שיאומצו על ידי עוברי אורח ('בעלי כסאות פוטנציאליים'). מתחת לחלק מהכסאות הוחבאו התקני GPS, שאיפשרו לעקוב אחרי המסלול שעברו עד לבתיהם החדשים, ולגלות מיהם האנשים שאספו אותם. קיטש חביב.
הפסל הנורבגי כריסטופר קונטה (Christopher Conte) עסק במשך 16 שנה בעיצוב פרוטזות לנכים. לאורך התקופה בנה בזמנו הפנוי פסלים המשלבים עקרונות של אנטומיה, רובוטיקה וביו-מכאניקה, עד שהחליט להקדיש את כל זמנו לפיסול.
בעבודותיו הוא משלב מגוון עשיר של חומרים וטכניקות עבודה, בין המסורתי לעכשווי, החל מיציקת ברונזה ועד לעיבוד סיבי פחמן. מאחורי כל אחד מהפסלים המדהימים ניכרת מלאכת המחשבת המדוייקת הדורשת מיומנות (והרבה סבלנות), בתהליך יצירה הנמשך לאורך שבועות ואף חודשים עד להשלמתו.
[מצאתי ב-designyoutrust]
הזדמנות להיחשף לטכנולוגיה המעניינת של חברת Zebra Imaging האמריקאית, מתוך סיקור של Core77 (בלוג עיצוב תעשייתי מהטובים בעולם) בתערוכה השנתית של ענק התוכנה Autodesk. 'זברה' מספקת שירות למעצבים ומפיקה הולוגרמות תלת-מימדיות בצבע מלא, בתהליך שקוף למשתמש, מתוך מודלים תלת-מימדיים סטנדרטיים של תוכנות שרטוט או הדמייה דוגמת אוטוקאד, מאיה או 3ds.
כיוון שמדובר בהולוגרמות פיזיות הצרובות בחומר, הצפייה אפשרית מכל זווית ללא צורך באביזרים מיוחדים, כשהדרישה היחידה היא למקור אור כלשהו. תהליך צריבת ההולוגרמות, שאינני יודע לספר עליו הרבה, מאפשר בפועל לייצג מידע גרפי עם טווח צפייה היכול להגיע עד ל-360 מעלות, ויכולת מרשימה לחשוף שכבות מידע שונות בהתאם לנקודת מבטו של הצופה.
הטכנולוגיה מיועדת לקהל של אדריכלים ומעצבים, שמטבע עבודתם אמורים להמחיש בפני לקוחותיהם חזון עיצובי, כאמצעי תחליפי לבניית מודלים פיזיים מוקטנים.
The Dark הוא סרטון אנימציה קצר בתלת-מימד, תוצר עצמאי (לא מסחרי) ראשון של סטודיו האנימציה ההולנדי NMTrix. בשילוב מוצלח של מתח והומור, העלילה מתפתחת בחדר שינה של בחור צעיר ומבוהל המנסה לאסוף את עצביו הרופפים כדי להתמודד בגבורה עם קולות לא מוסברים שהוא שומע בחושך.
Alma הוא סרטון אנימציה קצר ועטור פרסים בבימויו של האנימטור הספרדי רודריגו בלאס (Rodrigo Blaas). סרטון האנימציה התלת-מימדי שוחרר לראשונה במלואו, בשלב זה לצפייה למשך תקופה מוגבלת, ככל הנראה סביב חג המולד בלבד. סיפור העלילה נפתח עם אלמה הקטנה המגלה משהו מפתיע מבעד חלון ראווה של חנות מקרית, ומתפתח למכלול מצמרר המוגש בעטיפה 'פיקסארית' תמימה למראה.
Mag+ הוא קונספט ממשקי שמתרגם את חוויית השימוש במגזיני הנייר המודפסים לפורמט דיגיטלי אינטראקטיבי ממוקד משתמש. תהליך עיצוב הממשק מתבסס על ניתוח אמיתי של מהות השימוש במגזין סטנדרטי, ותמצות של הכלים הרלוונטיים שיכולים לתת ערך אמיתי שיעזור לשמר את עיקר החווייה בפורמט החדש.
גיבוש העקרון הממשקי נגזר מתוך הבנה של שתי המדיות, וההבדלים ביניהם. למגזין יש נקודת התחלה וסיום מוגדרים, וחיווי רציף המאפשר למשתמש להתמצא במיקומו היחסי ביניהם. פעולת הדפדוף מתורגמת באופן טבעי לעקרון של גלילה. שער המגזין, שכל מטרתו היא למשוך תשומת לב, מוחלף בתוכן העניינים כנקודת מוצא רלוונטית לקריאה כאשר המשתמש מרים אותו. החוקיות הממשקית משלבת מורכבות בעזרת מחוות מולטי-טאצ', כדי לבצע פעולות של חיפוש, שיתוף ושמירה של תכנים.
התוצר המרשים מתבסס על עבודה אמיתית של חיפוש ומחקר, ועומד בניגוד גמור לממשק המביך של טיים-וורנר שפרסמתי לפני כמה ימים.
[מצאתי ב-Core77]
מקדונלד'ס בקנדה יצרה שלט חוצות שמשלב מכונת קיטור המתפרצת מדי פעם, ויוצרת קונטרסט צבעוני. הקיטור המצטבר בפורמט חושף טיפוגרפיה נעלמת שמסתתרת בתוכו, ומזמינה את הצופה לסור לסניף הקרוב לקבל קפה (קטן) חינם.
