מקדונלד'ס מצאה שימוש יצירתי לשלט החוצות הדיגיטלי שלה בכיכר פיקדילי בלונדון. החברה מציגה סדרת דימויים מתחלפים, שנבחרו בכדי להלהיב עוברי אורח להצטלם בפוזה היוצרת אינטראקציה עם התוכן. הבחירה באחת מנקודות המשיכה החשובות בלונדון לתיירים ולצעירים, שמצטלמים בה ממילא, מבריקה. הפורמט מצליח להגניב פרסומת אל תוך אלבום התמונות הפרטי, אבל חשוב מכך – הוא מצליח לייצר חווייה חיובית ומהנה שמקושרת עם המותג של מקדונלד'ס.
הפרסומת החדשה של מקדונלד'ס בארה"ב מספרת על אוכלוסייה סובלת של איכרים עניים, החיים על רצפת הרכב שלכם ומשוועים שתזרקו להם פירור. חיבור סוריאליסטי בין מסר חברתי, שמחה, ייאוש, והמותג של מקדונלד'ס שעוטף את הכל בפרשנות תאגידית מרושעת ואטומה. i'm loving it, אפשר להגדיל.
[מצאתי ב-adfreak ז"ל]
הקמפיין ההולנדי החדש של פיליפס הוא שיטוט אינסופי בנקודת זמן קפואה בסצינה עם ניחוח קולנועי, לפרסום סדרת טלוויזיות בפורמט רחב עם פרופורציה של מסך קולנוע (21:9). הביצוע עשיר בפרטים, וניכרת בו המחשבה על עיצוב הסצינה והתפתחותה. הוא תוכנן כרצף חכם ללא נקודת התחלה וסוף, ואמור לרוץ בלולאה.
המיניסייט של הקמפיין מאפשר למשתמש להבין את ההבדל בין פרופורציות המסכים, ומדגים את הפונקציונליות של פיזור אורות הרקע (אמביינט). הוא מנסה לתת גם ערך מוסף כלשהו על ידי שילוב אלמנטים אינטראקטיביים במהלך הצפייה בסרטון, כמו הערות הבמאי, נקודות חמות והצצה אל מאחורי הקלעים. רעיון שלכשעצמו הוא נכון, אלא שמגוון התכנים בגירסה האינטראקטיבית מוגבל למדי, והערך המוסף של האינטראקטיביות פשוט לא מרשים.
הקמפיין הארגנטינאי למגזין המוזיקה האמריקאי 'רולינג סטון' (Rolling Stone) מתבסס על סדרת פרסומות מעוצבות עם צבעוניות מטורפת וסנאי מדבר שעומד חסר אונים ולא מצליח להאמין שזה קורה.
[מצאתי ב-adverbox]
כמה כיף (ונדיר) למצוא גירסה אינטראקטיבית לפרסומת טלוויזיה, שמצליחה לבצע תרגום מושלם עם הבנה של עיצוב למדיה אינטראקטיבית, והקנייה של ערך מוסף כתוצאה מכך. מדובר בסרטון פרסומי לקטלוג מוצרים גרמני בדיוור ישיר בשם 'otto', שמציג מוצרים נבחרים מתוכו. הגרמנים השתמשו בכלי האינטראקציה הזמינים ביו-טיוב, שמאפשרים להגדיר נקודות חמות כקישורים, בכדי לעבור בין זוויות צילום שונות. הצופה יוצא מהפאסיביות ומקבל את השליטה על הסרטון, כאשר כל זווית מתמקדת במוצר ספציפי מתוך הקטלוג, לבחירתו.
בסופו של דבר זה תרגום מאוד חכם מהמדיה הטלוויזיונית לזו האינטרנטית, עם הרבה מחשבה על שימושיות ואינטראקטיביות, והבנה של מגבלות המדיה והכלים, הזמינים ממילא, בכדי ליצור תוצר רלוונטי שנובע מהבנה של הפורמט. מוצלח.
[מצאתי ב-presurfer]
טושיבה הפעילה בטוקיו שלט חוצות אינטראקטיבי שמאפשר לעוברי אורח לשחק עליו משחקים מרובי משתתפים. השליטה מתבצעת באמצעות הטלפון הסלולרי. בכל משחק מתחרים שישה שחקנים, אחד נגד השני, במירוץ של 90 שניות להשתלט על כמות גדולה ככל האפשר של ריבועים בלוח המשחק. השחקנים מקבלים נקודות בונוס כאשר הם צדים את דמויות המותג המאויירות של טושיבה.
למשחקים יכולים להצטרף במקביל גם הגולשים בערוץ של טושיבה ביו-טיוב. הבחירה ליצור חיבור בין המשתמשים המזדמנים ברחוב, לאלו היושבים בבית היא מוצלחת ומגדילה את החשיפה לתוכן הפרסומי. היא גם מאפשרת לשמור על כמות גדולה של שחקנים לאורך זמן (או לזייף אותם).
הקמפיין מקדם סדרת מחשבים ניידים, אך לא כאן הדגש. מנקודת מבט מסחרית, משחקים אינטראקטיביים על גבי שילוט חוצות הם נדירים. טושיבה שולחת בלון ניסוי בכדי לאמץ את האקספרימנטלי-האמנותי למיינסטרים ולמצב את עצמה כפורצת דרך. פלטפורמת שלטי החוצות הדיגיטליים של טושיבה מפותחת למדי מבחינה טכנולוגית, אך זו הפעם הראשונה שהיא מנסה להוכיח את האפקטיביות של שילוב פונקציונליות אינטראקטיבית בהם כאמצעי לקידום מכירות.
חוסר הבשלות עדיין בולט, אך זה עניין של זמן. כך למשל, כתוצאה ממגבלות טכנולוגיות, ההצטרפות למשחק אינה אוטומטית, ובכדי להשתתף על השחקן להתקשר למספר טלפון שמופיע על המסך לפני תחילת כל משחק. משמעות ההצטרפות המסורבלת היא במספר נמוך יותר של שחקנים שיתאמצו לחוות את המשחק. גם החיבור של המסר לתוכן הוא כרגע גנרי מדי – כמובן שעם התפתחות הבנת המדיה יהפכו המשחקים למתוחכמים וממוקדים יותר מבחינה שיווקית. כרגע זאת הדגמת יכולות, זה עוד לא מושלם, אבל עובד. מאוד רחוק מטטריס על מגדלי עזריאלי.
[מצאתי ב-device]
הפרסומת החדשה לנעליים של פומה היא מיצב הקרנה תיאטרלי מטורף שמצליח להפוך רעיון פשוט של הקרנת פריטי לבוש לסרטון מרהיב שיכול לעמוד בפני עצמו כיצירה אמנותית. טוב שיש קופירייטר הזוי, עם חיבה למשחקי מילים, שבזכותו אפשר לתרץ את הקשר בין נעלי פלסטיק לסרטון התדמיתי המבריק הזה.
קמפיין 'בית הקלפים', לעמותת Shelter הבריטית, נועד להעלות את המודעות בקרב הציבור הבריטי למצב הדיור הבעייתי. העבודה על הפרוייקט נעשתה בהתנדבות, והפסקול נתרם על ידי רדיוהד, שבדרך כלל מתרחקים ממדיומים פרסומיים. ההתייחסות היא לכך שמחירי הדיור הגבוהים בבריטניה מאלצים אנשים לגור בתנאים ירודים, במבנים מסוכנים או ברחוב. בקליפ מוצג נוף עירוני טיפוסי הנשקף במהלך מסע ברכבת, ובו מוטמעים בתים רעועים הבנויים מקלפי משחק.
קשה לפספס את הציטוט מהקליפ של הבמאי הצרפתי מישל גונדרי ל'סטאר גיטאר' של הכימיקל בראד'רס.
זה גם תירוץ להזכיר את הקליפ המדהים של 'בית הקלפים' המקורי של רדיוהד, שביים ג'יימס פרוסט. רדיוהד אוהבים לשלב בקליפים טכניקות נסיוניות ופורמטים לא שגרתיים, אפשר למצוא בהרבה מהם פריימים דומים כפי שהם מיוצגים בטכניקות המשתנות. הקליפ של 'בית הקלפים' צולם ללא שימוש במצלמות או תאורה, והתבסס על טכניקות הדמייה תלת מימדית להצגת מידע גאומטרי שהתקבל מכלי מדידה לחישוב מרחקים ברזולוציות שונות. במהלך העבודה הם ערכו נסיונות בחומרים ובהצללות בכדי לשבש את המידע המתקבל מכלי המדידה ולהדגיש את האפקט.
עבור הקליפ שוחרר סרטון מעניין שמספק סקירה של הטכנולוגיה וההיערכות לצילומו, על הדיאלוג בין הבמאי למהנדסים, הטכניקות הנסיוניות לשיבוש המידע והפיכתו למעניין יותר לצפייה, כמו גם הצצה כללית יותר אל מאחורי הקלעים על עיצוב הפורמט ותהליך העבודה.
מה הייתם עושים אחרי זכייה בלוטו? מפעל הפיס של ניו-זילנד מציג את הגירסה שלו בפרסומת להגרלת הלוטו שלהם. הסיפור טוטאלי, האווירה קולנועית וגם הפסקול של אדית פיאף לא מזיק. קצת מתוחכם יותר מהפרסום שמאכילים אותנו (וכן, זה הכי אנדרסטייטמנט שהצלחתי).
[מצאתי ב-adverbox]
קמפיין הכריכה התלת מימדית של איקאה גרמניה מעביר את הלקוחות חווייה חיובית בחינם – הוא שם אותם על שער הקטלוג. שער הקטלוג של איקאה שוחזר במדוייק בחללים של מרכזי קניות ברחבי גרמניה – החל מצבע הקירות ועד לטיפוגרפיה המרחפת בחלל. לקוחות הקניון הצטלמו בחלל של איקאה, והוזמנו לקבל בסניף איקאה הקרוב קטלוג שתמונתם מעטרת את השער שלו.
האינטראקציה של איקאה עם קהל הלקוחות הפוטנציאליים, יוצרת חווייה חיובית אותה הם מקשרים בצורה אינטואיטיבית עם המותג. לצורת הפרסום הזו יש עלות, והפקה שכזו אינה זולה, אבל יש לה ערך מוסף. בזכות ההתאמה האישית (פרסונליזציה) של שער הקטלוג, מבטיחה איקאה את העלאת ערכו הנתפש של הקטלוג, מעבר לפרסומת רגילה. המצולמים לא ימהרו לזרוק אותו, הם יציגו אותו לחבריהם וישתפו אותם בסיפור שמאחוריו. מעבר למשיכת הלקוחות לחנות בכדי לאסוף את הקטלוג, החברה מצליחה ליצור אצל הלקוח ערך סנטימנטלי (ובעתיד – נוסטלגי) עם המותג.
