הניו יורק טיימס משיק את הגירסה הטורקית שלו עם סרטון פרסומת תלת-מימדי בן דקה המציג מסע בין גירסאות טיפוגרפיות (או עטופות בטיפוגרפיה) של אתרים מוכרים במנהטן ובאיסטנבול, עם טיפול טיפוגרפי שאינו אחיד ברמתו. הטקסטורות בסרטון מורכבות למעשה מהמהדורה הראשונה של העיתון הטורקי – עמודי הכלכלה שימשו לבניית וול-סטריט ה-NYSE, עמודי הבידור את הטיימס סקוור וכו'.
פרסומת "צוות המכונאים" של פומה מדגימה בצורה לא שגרתית את החיבור האסוציאטיבי המופשט בין המותג 'פרארי' למרצ'נדייז הנלווה לו. עובדי החנות של פומה משתמשים בקולקציית הבגדים והאביזרים הרשמית של פרארי, ומרכיבים ממנה מכונית פורמולה 1 בגודל מלא. גימיק חכם.
מסעדת פירות-ים בפרנקפורט יצרה שלט חוצות שהוא אקווריום אמיתי, בו דגי פורל שוחים מעל צלחת וסכו"ם. מבחינה עיצובית הפתרון המבריק מצליח להעביר את המסר, "הכי טרי שאפשר", בצורה אפקטיבית וזכירה. על סף התעללות בבעלי חיים, המסעדה דואגת לפרסם בקנאות על מאמציה לשמור על רווחת הדגים ולטיפול ההומני בהם, בכדי למזער פוטנציאל לפרסום שלילי ובכדי שהנזק שישאר לדגים יהיה פסיכולוגי בלבד.
[מצאתי ב-adfreak ז"ל]
'הגשם משנה הכל' הוא קמפיין למלחמה בתאונות הדרכים בניו-זילנד, עם דגש על תקופת הגשמים אחרי הקיץ בהם עולה משמעותית מספר ההרוגים. הקמפיין משתמש בשילוט חוצות תמים למראה, שבזמן הגשם משנה את פניו והופך לדימוי שנגזר היישר מסרט אימה. התוצר, שאינו פשוט לצפייה, מנסה ליצור פרובוקציה בכדי למשוך תשומת לב ולהעלות את המודעות לסכנות של נהיגה בגשם. מוצלח.
[מצאתי ב-ibelieveinadv]
הפרסומת החדשה לסדרת המחשבים הניידים הצבעוניים של דל מספרת על תהליך ייצור צבעוני והזוי המשלב, בין השאר, גם כפות רגליים של פילים. במפעל שכולו מורכב מגברים שנקטפו משנות ה-50 כדי לזמר במקהלה על סוכריות היא עוד נתון סביר, אבל העובדה שמדובר במפעל אמריקאי של עובדיו אמריקאיים הופכת את זה כבר להזייה של ממש. אפילו היצורים מהמפעל השמח של קוקה-קולה כבר מקנאים.
סרטון ויראלי חדש ומלוטש של סמסונג מתעד את פתיחת הקופסה של דגם המצלמה החדש שלה, WB1000 (אם שאלתם – 12 מגה פיקסל, זום אופטי x5, סרטוני HD וכו'). ההתבססות על ז'אנר סרטוני פתיחת הקופסאות יוצר הפתעה, שמצליחה להישמר לאורך זמן בזכות השימוש הנקי והלא מתאמץ באפקט.
זו לא הפעם הראשונה שסמסונג מנצלת את הז'אנר כנקודת מוצא לסרטון ויראלי. בפעם הקודמת היא הציגה את פתיחת קופסת טלפון האומניה I900 – בתוצר עמוס ומורכב, רווי פירוטכניקה ואפקטים – אך מבודל בצורה משמעותית מהמתחרות:
סמסונג משקיעה המון כסף בכדי למצוא דרכים יצירתיות להשתמש בפלטפורמה הוויראלית – היא ממצבת את עצמה כחברה חדשנית ולא שגרתית. במקביל היא מצליחה לבסס קמפיינים אפקטיביים שמגיעים ישירות אל קהל היעד הרלוונטי שלה ומבדלת את עצמה מהמתחרים האפרוריים. הנוסחה שלה היא בשמירה על אותנטיות חצי-מקצועית של הצילום והעריכה.
שתי דוגמאות נוספות מחצי השנה האחרונה – אתגר המצלמה הנעלמת השיג מיליוני צפיות ושיחה עצומה סביבו. ומכיוון אחר – סרטון אנשי הפלסטלינה חשף סדרת מחשבי נט-בוק חדשים, זכה גם הוא לאזכורים וצפיות רבות, בפנייה שכוונה לקהל יעד צעיר יותר, עם דגש על נשים.
'אתה טרוריסט' הוא סרטון שנוצר על ידי סטודנט גרמני, בכדי להציג את המשמעות של סדרת חוקים העוסקים בשאלות של פרטיות וצנעת הפרט, ונמצאים בשלבי חקיקה שונים בגרמניה, לצורך שמירה על בטחון הפנים והמלחמה בטרור. הסרטון משתמש בשפה גרפית לא אחידה המשלבת אינפוגרפיקה אפרורית של דימויים פשוטים ותלת-מימד, בכדי להעביר את המסר הרציני במסווה פורמט הפנייה הסאטירי.
שפת הפנייה והניסוח הציני נוצרו בהשראת קמפיין ההסברה ההזוי של הממשל הגרמני, שיצא לפני מספר שנים במטרה לחזק את הגאווה הלאומית והתקווה לעתיד טוב יותר, והפך בצורה צפוייה למדי למקור קלאסי לסאטירה פוליטית, בזכות עומס הקיטש התעמולתי המנותק שאפיין אותו.
הפרסומת החדשה של העיתון הפיני אילטה-סנומט (Ilta-Sanomat) מתרחשת בעבר בדיוני, ומספרת את סיפורו הפנטסטי של האינטרנט הקלאסי שמוצא עצמו מאויים לפתע מהמצאת "העיתונות המודפסת". מבריק.
פרסומת של חברת דירוג אשראי אמריקאית משתמשת בטיפול טיפוגרפי ייחודי כאמצעי להעברת מסר. "הסרטון התיעודי" מציג תמונות מחייה של אישה שבמשך זמן רב הייתה מתוסכלת מדירוג האשראי העלוב שלה, המיוצג על ידי כלב טיפוגרפי מדובלל. לאחר תהליך אילוף מתיש, היא מסתכלת על אותם ימים חשוכים ומוקירה את הדרך שעברה עד שהגיעה לכלבלב ה-745 החמוד שלה.
[מצאתי ב-makethelogobigger]
משרד פרסום ברזילאי יצר סרטון הסברתי בכדי לעורר את המודעות הציבורית למשמעות של התחממות כדור הארץ. כיוון שמדובר בתופעה חסרת צורה, האתגר העיצובי עבורה מורכב. הסרטון תוקף את העניין מבחינה קונספטואלית ויוצר דימוי מסקרן מהסביבה היומיומית, בכדי לתרגם את נקודת האל-חזור לרעיון מוחשי פשוט שאפשר לגזור מתוכו סוג של אמפתיה מיואשת.
לא מצאתי מידע לגבי התפתחות הקמפיין בברזיל. הסרטון מוצלח, אך חסרה בו קריאה לפעולה. אני מקווה שהוא לא הושאר לעמוד בפני עצמו ונתמך בתוכן רלוונטי.
