אפל עשתה עבודה עיצובית מאוד טובה עם חנות האפליקציות באייפון ('אפ-סטור'). היא זמינה בכל נקודת ממשק שהמשתמש עובר בה, חוויית הקנייה פשוטה וידידותית, טווח המחירים גמיש והקריאה לפעולה מאוד חזקה ומעודדת קנייה אימפולסיבית. לכן היא מוצלחת. המשמעות היא שמשתמשי האייפון נוהגים להוריד ולהתקין כמויות גדולות של אפליקציות, בעיקר חינמיות, אך הם מוכנים גם לשלם מחירים סבירים תמורת מוצרים עם ערך מוסף פוטנציאלי גבוה יותר. בלית ברירה, המשתמשים אפילו השלימו עם כך שאין להם דרך להתנסות עם המוצר לפני רכישתו.
מצגת שפרסמה חברת פינצ'-מדיה (Pinch Media) מציגה ניתוח של נתונים סטטיסטיים של חנות האפליקציות ב-iphone ונתוני שימוש באפליקציות עצמן. מהנתונים עולה כי רק 30% מהאנשים שרכשו אפליקציה באפ-סטור, ימשיכו להשתמש בה יום אחד אחרי שרכשו אותה. אחרי 20 ימים, פחות מ-5% ימשיכו להשתמש בה. 97% מהמשתמשים ינטשו את המוצר אחרי חודש – בטווח הארוך זה מגיע לפחות מאחוז אחד. מהירות נטישת האפליקציות החינמיות גבוהה אף יותר. במשחקים פחות מיישומים.
לפי הנתונים לפחות מ-5% מהמוצרים יש פוטנציאל לרווח על בסיס פרסומות. מתן חסות פרסומית לאפליקציות, או מודל רווח פרסומי לאפליקציות חינמיות הוא לא משתלם. לנתוני השימוש יש השפעה ישירה על יעילות הפרסום והרווחיות שבו. כמות החשיפות הנמוכה מקטינה את הסיכוי לרווח על בסיס פרסומות. המסקנה היא שבפלטפורמה הזאת משתלם יותר למכור מוצר מאשר לחלקו בחינם.
בלעדיות החנות, הזמינות וחוויית הקנייה הן הסיבות להצלחתה בשלב זה, והיתרון הגדול של מפתחי האפליקציות. יחד עם זאת הנתונים האלו מציירים את האכזבה שהיא גורמת למשתמשים לאחר הקנייה, לתסכול המצטבר, ובסופו של דבר לערך הנתפש של תכני חנות האפליקציות לאורך זמן.
פלואו (flow) היא תוכנה מקצועית מלהיבה למעצבים המיועדת לניהול קבצי פרוייקטים ומעקב אחר גרסאות. פלואו יוצרת מפה חזותית של קבצי פרוייקטים ומציגה את הקשרים ביניהם. כך למשל אם יש לנו קובץ אילוסטרייטור שמשתמש בקובץ פוטושופ, התוכנה תציג את הקשר ביניהם. היא מצליחה לזהות קשרים גם אם אין קבצים פיזיים – לדוגמא כאשר מבצעים פעולה של העתקה והדבקה בין שתי תוכנות. בניגוד לתוכנות ניהול גרסאות כמו version cue של אדובי, פלואו שקופה לחלוטין. היא עובדת כתהליך ברקע, והמעצב לא צריך לבצע פעולה מיוחדת בכדי לתחזק אותה. כיוון שמדובר בתהליך שרץ ברקע מול תוכנות כבדות וקבצים גדולים, צריך כמובן לבדוק את ההשפעה שלה על ביצועי המערכת ומהירות התגובה באופן כללי.
כמוצר משלים לחבילה של אדובי, בין שלל תכונות הלוואי הנפלאות, בולטת האפשרות לאסוף את כל קבצי הפרוייקט התלויים אחד בשני יחד, ולייצא אותם לצורך גיבוי או משלוח. פעולות החיפוש מאפשרות למצוא את הקבצים התלויים אחד בשני, לחפש לפי שמות של שכבות ואלמנטים בתוך הקבצים עצמם. ומשהו מגניב במיוחד – חיווי על משך הזמן שעבדנו על קובץ אחד או יותר מתוך הפרוייקט.
בודדים הם המעצבים שאני מכיר שמשתמשים בתוכנות לניהול גרסאות בצורה שוטפת, וגם הנסיון שלי עשיר בתסכול וכאב. בדרך כלל הן מכתיבות תהליכי עבודה מסורבלים שלא תמיד מתאימים לכל סוג של פרוייקט – ומוסיפות ממשק נוסף הדורש התייחסות מיוחדת בכדי לשמור בו על רלוונטיות של תכני הפרוייקט. המוצר הזה מצליח להתייחס בדיוק לנקודות שבהן הדור הקיים של התוכנות נופל בו. ניכר בו המחקר על תהליכי העבודה של מעצבים, ושיתופם בתהליך הפיתוח, שארך 3 שנים.
מבחינת אפיון והבנת הצרכים זה מוצר מדהים בעיניי שמצליח לשמור על פשטות ממשקית ואינטואיטיביות, בכדי לענות על צורך ספציפי שמשתלב בקלות בעבודה וחוסך זמן ותסכול. מאחורי התוכנה עומדת חברה אלמונית בשם גריד-איירון, ששיחרה אותה (אתמול) בגרסת בטא-ציבורית למק. גירסה לסביבת חלונות צפוייה בקרוב. החיוך על הפנים שווה 250 דולר, הצ'ק כבר מוכן.
פורמט להדפסה של דפי סקיצות למעצבי אינטראקטיב מוצע להורדה חופשית מהבלוג של ולדימיר קרר. הדפים תוכננו לצורך עיצוב ווירפריימס או סקיצות עיצוביות לאתרים. הדף מדמה חלון דפדפן בפורמט פרופורציונלי למסך ומשולבים בו קווי עזר לבחירת המעצב. דפדפן ספארי נבחר לא מסיבות אידאולוגיות, אלא בגלל האפרוריות המתאימה להדפסה. פורמט שימושי ונחמד.
טקאו איגאראשי מאוניברסיטת טוקיו עיצב קונספט ממשקי המתמודד עם בחירה מרובה ומורכבת של אייקונים על מסכי מגע. הרעיון מתבסס על דימוי של בועות בכדי לאגד קבוצות של אייקונים (בעברית: 'צלמיות'). כאשר מקרבים אותם אחד אל השני, הבועה שמקיפה אותם מתאחדת. נגיעה כפולה על קבוצה תפרוש אותה לצפייה. ציור של קו החוצה את הבועה – יפצל אותה בהתאם לקו המצוייר. נגיעה ממושכת היא המקבילה ל'מקש הימני', ומאפשרת לאגד את הקבוצה לתיקייה חדשה. העקרון הממשקי הזה מאפשר ליצור סדר בין אובייקטים, לגרור אותם יחד וליצור היררכיה ביניהם על בסיס דימוי הגיוני ופשוט להבנה.
בתקופה הזו שאנו רואים את התפתחות מסכי המגע והפיכתם לאמצעי שליטה נפוץ יותר ויותר, נפתחות מחדש שאלות לגבי הדרך בה אנחנו מפעילים את המוצרים שלנו. יש כאן הזדמנות למעצבי האינטראקטיב לשנות את האינטראקציה היומיומית שלנו עם הממשקים המקיפים אותנו והדימויים שהיא שואבת השראה מהם, ולמצוא פתרונות של עיצוב אינטראקטיבי טובים יותר לפעולות הבסיסיות שמלוות אותנו.
tamper הוא חדר עריכה אינטראקטיבי המתבסס על מערכת ההפעלה במרחב של אובלונג. החווייה הטוטאלית של השימוש בממשק מאפשרת למשתמשים להרכיב סרטוני וידאו קולאז'יים, על בסיס פיסות וידאו (דמויות, אביזרים, בניינים וכו') הנלקחות מתוך סרטים אחרים, על ידי מחוות של הצבעה בחלל וגרירה בין המסכים. מגוון המחוות מאפשר לסקור את הסרט ולבצע עליו פעולות עריכה. הפרוייקט מוצג בפסטיבל סאנדנס 2009, ומזמין את הקהל להתנסות בו. תוצרי המשתמשים מועלים לפרופיל משתמש ייעודי ב-youtube.
"אני רוצה לקיים אינטראקציה שונה מהותית עם המחשב שלי. מטאפורת 'שולחן העבודה' מתה. גדל כאן דור של ילדים שמעולם לא יצא להם לעבוד עם האובייקטים הפיזיים שמטאפורות שולחן העבודה הוירטואלי מייצגות.
מה שאני באמת רוצה הוא גירסה מודרנית של Plan 9 – פלטפורמת תוכנה שתעוצב מההתחלה בכדי להתאים לעולם המרושת והמבוזר שלנו. אם תנסו לפטור אותי בטענה שהאינטרנט היא מערכת ההפעלה החדשה – אני אהיה אלים.
אני רוצה תוכנה טובה יותר: שמישה יותר, נגישה יותר, פתוחה יותר, בטוחה יותר, משולבת יותר, חלקה יותר. אני רוצה חוויית פיתוח טובה יותר. אני רוצה שפות תכנות טובות יותר עם כלי פיתוח טובים יותר".
אמוטיב מדגימה טכנולוגיה חדשה המאפשרת למשתמש לשלוט על סביבה ממוחשבת באמצעות מחשבה בלבד. המשתמש חובש סדרת חיישנים על ראשו, ואלו קוראים את הפעילות המוחית שלו ומזהים חוקיות של מחשבות. סרטון ההדגמה מציג את תהליך הלמידה בצורה חיה, ואת מסוגלות המשתמש לשלוט על המחשב באמצעות המוח. ההדגמה עצמה מתחילה מהדקה ה-10.
תהליך הלימוד מתבסס על וויזארד (אשף) המזהה את הפעילות המוחית עבור 13 הפעולות הנדרשות לצורך שליטה על כל ממשק שהוא. המשתמש מתבקש לדמיין פעולות כמו לדחוף, למשוך, להרים, להוריד, שמאל, ימין, וסיבוב ל-6 כיוונים בסביבה תלת מימדית. בנוסף, פעולות 'הצגה' ו'העלמה' מאפשרות לדמיין שאובייקט ייעלם – וזה יקרה. בסופו של דבר. בתנאי שלימדנו את המערכת כמו שצריך.
החברה פונה בשלב ראשון לקהל הגיימרים ותיישם הטכנולוגיה במשחקים. זאת כיוון שעל אף שהטכנולוגיה עדיין ראשונית ורמת הדיוק אינה מושלמת, היא מתאימה בהחלט למשחקים. עם השנים היא תשתפר ותהפוך לרלוונטית גם למטרות מקצועיות.
Meggy Jr RGB ("מגי") היא פלטפורמה שנועדה לפיתוח משחקים ניידים מבוססי פיקסלים. היא מתבססת על מסך גרפי ברזולוציה של 8 על 8 פיקסלים, המורכב מלדים שמסוגלים לשנות את צבעם, ושישה כפתורי שליטה. הצבת מגבלות היא אמצעי יעיל לעידוד פתרונות יצירתיים, ומסך גרפי שמוגבל ל-64 פיקסלים בהחלט נראה כאתגר עיצובי מעניין.
הקונסולה פתוחה לחלוטין, מתבססת על קוד פתוח, מהירה וניתנת לתכנות. המשתמשים יכולים לפתח בעצמם משחקים ואפליקציות שימתחו את מגבלות המסך. כך למשל – אדפטציה של משחק פרוגר, מתבססת על צפרדע שמיוצגת על ידי עיגול ירוק, החוצה שורת פיקסלים שהיא הכביש, ושורה נוספת שהיא הנהר. התענוג האלקטרוני הזה יכול להיות שלכם בפחות מ-100$. מגניב.
Pega, סטודיו טיוואני לעיצוב מוצר וחוויית משתמש, מציג קונספט פשוט וחכם לשעון שבת דיגיטלי שבכדי להפעילו המשתמש מצייר עליו עם טוש מחיק. רוחב המוצר הוא ציר זמן, והמשתמש יכול לצייר לאורכו קווים ונקודות, בהם הוא יופעל. לאורך המוצר נעה מנורה, שמשמשת חיווי של הזמן ביחס לקו שצוייר.
אנחנו לא רגילים לראות מוצרים שאפשר לצייר עליהם. למעשה יש לנו חסם פסיכולוגי המרתיע אותנו מלצייר בטוש שחור על המוצר הלבן הבוהק שלנו, מחשש להרוס אותו. והנה, מבחינת שימושיות יש לסוג אינטראקציה שכזו יתרונות רבים: המשתמש יכול לצייר לעצמו הערות על גבי המכשיר, מבט חטוף בציור שעליו מספיק בכדי להבין את החוקיות שהוגדרה לפעולתו וביצוע שינויים לחוקיות פשוטה אף היא. חוויית השימוש הייחודית והמשחקיות שבו מתמצה למוצר אינטואיטיבי ופשוט להפעלה.
האמן היפאני דאיטו מנאבי יצר מערכת תופים אינטראקטיבית שנשלטת על ידי הזזת ידיים. המערכת מתבססת על חיישנים מיואלקטריים, שהם חיישנים המזהים את הזרמים הקטנים של החשמל שעובר בגוף כדי לכווץ את השריר. החיישנים מתחבאים מתחת לשרוולי החולצה של מנאבי, הם יושבים לאורך הזרוע ומחוברים לפרקים שלו. כאשר הוא מזיז את היד – מופק צליל בהתאם לתנועה שביצע. מנאבי שילב במערכת גם מצילות שמבוססות על כפיות, ומופעלות על ידי אלקטרו-מגנט המתחבא מתחת לשולחן.
בלוג העיצוב של טל טבקמן - מעצב מוצר (UI/UX), מומחה לעיצוב ממשקים עתירי מידע ומערכות מורכבות, בוגר שנקר, שותף ב-sunday. מידע כללי על הבלוג ופרטי יצירת קשר ניתן למצוא בדף האודות.
מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב ארכיון העיצוב של מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל, בהנהלת ראובן כהן, נפתח לראשונה לגישה מחוץ לרשת המקומית של שנקר, בואו לבקר.
ההומנואיד של הונדה משתדרג הונדה מציגה גירסה חדשה של אסימו, הרובוט דמוי האדם שלה. בין מגוון היכולות החדשות, אסימו יכול לשלב כעת בין משימות מורכבות, לנוע ביעילות גבוהה יותר, למזוג כוסות שתייה, לבעוט בכדור, ולקפץ על רגל אחת.
לכבוד השנה החדשה - פיירפוקס 7 מוזילה ממשיכה עם טירוף הגירסאות, ומשחררת את Firefox 7 שישה שבועות בלבד אחרי השחרור של פיירפוקס 6. הגירסה החדשה יעילה יותר, מהירה יותר, ומאכזבת עם תוספים נוספים שנשארו מאחור בגלל בעיות תאימות.
מסרים מאויירים עם Funtalk לאייפון לשלל אפליקציות האייפון הצטרפה Funtalk של גיא טובול וצוות פאנטוק, שאפשרה לתקשר עם הודעות קוליות המלוות בשפה האיורית הנפלאה של גל שקדי. פעם היא הייתה זמינה להורדה חינם לאייפון (ובהבטחה לאנדרואיד), אך לפתע היא פשוט נעלמה. חבל.
השאלת ספרים חינם לקינדל בארה"ב אמזון משיקה רשמית את שירות השאלת הספרים לקינדל, מהלך מבריק שיאפשר השאלה חינמית של ספרים אלקטרוניים לקינדל בספריות ציבוריות בארה"ב מאוחר יותר השנה, ויגדיל אף יותר את רלוונטיות הקינדל ביחס למתחרים.
הארץ משיק עיצוב חדש לאתר העיצוב החדש של אתר עיתון הארץ משלב היררכיה אמיתית בניווט, הצפת נושאים וכלי חיפוש, אזור אישי שמדבר עם אתרי החברה, התייחסות למוסף גלריה והתכתבות עיצובית-מבנית עם המהדורה המודפסת. נפלא, וזה לקח רק 11 שנים של טלאים מביכים.
