עיצוב

בעיות עיצוב ממשק בבית של משפחת סילוני

מר סילוני (ג'ורג') סובל מבעיית חיווי חמורה בממשק הגילוח-צחצוח המכין אותו לעוד יום עבודה. הממשק מורכב מ-4 כפתורי פעולה, כשללא חיווי טקסטואלי או חזותי, ההתרעה היחידה המתקבלת לפני ביצוע פעולה היא הצליל המכני של הזרועות הרובוטיות הנעות לכיוון המשתמש. המערכת מזהה אותו בצורה אוטומטית ויודעת אילו פעולות מותאמות מראש עליה לבצע, אך הוא אינו יודע מה יתבצע בפועל. למעשה הוא אינו יכול לדעת אילו נעליים נמצאות במקומן, אם בכלל. בפעם הקודמת ניתלו הנעליים על אוזניו.

ממשק הגילוח-צחצוח מתוך משפחת סילוני
אגב, מאוד ייתכן שכל כפתור מיועד לבן משפחה אחר, אך גם אז בעיית החיווי עדיין רלוונטית באותה מידה. במקרה שכזה, את הכפתור הנמוך ביותר צריך היה לקבל הילד אלרוי, בן הבית הנמוך ביותר, מסיבות של נגישות.

עוד לפני היציאה מהבית המשתמש יכול להגדיר את יעד הנסיעה מתוך רשימת מועדפים שהוגדרה עבורו מראש (קולנוע, בי"ס, גן חיות וכו'). ניתן לבצע את אותה הפעולה גם מהרכב, באמצעות ממשק מבוסס כפתורים שחוויית השימוש בו כל כך אינטואיטיבית ופשוטה שאפילו כלב מסוגל להתמצא בו. מצד שני אולי זה קורה רק בטלוויזיה, בסדרות מצויירות משנות ה-60.


מתי באמת נזכה לראות רצפות נעות מוטמעות אצלנו בבית ולא רק בנתב"ג?

דברים קופצים בפסטיבל האנימציה הבינלאומי של אוטווה

סרטון התדמית הרשמי של פסטיבל האנימציה הבינלאומי, שנערך בשבוע שעבר בקנדה, מתבסס על אנימציית סטופ-מושיין במגוון טכניקות, עם נגיעות קטנות של אנימציה וקטורית, כדי להציג התפתחות בתנועה של דברים קופצים.


הפסלים העתידניים של סטפן הלאק

הפסלים המדהימים של הפסל הבלגי סטפן הלאק (Stephane Halleux) מורכבים מפיסות מתכת, עור וחלקי אובייקטים זניחים ממקורות שונים, לתוצר עמוס בפרטים יפהפיים שמחבר משהו בין דימויי עתידנות קלאסיים לקו של טים ברטון.

רובוט העור ורופא השיניים - פסלים של סטפן הלאק
באטמן של סטפן הלאק

הפיקטוגרמות האולימפיות של לונדון 2012

הועדה האולימפית חושפת את הפיקטוגרמות של אולימפיאדת לונדון 2012, אשר מייצגות בצורה גרפית את הענפים השונים. הפעם מוצגות שתי סדרות במקביל – סדרת סילואטות קלאסית לשימושים פרקטיים רשמיים, וסדרת פיקטוגרמיות 'דינאמיות' (להגדרתם), שעובדו גרפית בהשראת מפת הרכבת התחתית של לונדון לצרכי תדמית ומיתוג על כרזות, שילוט ומרצ'נדייז.

בניגוד לאפרוריות המשמימה בסדרה הקלאסית, הפורמט הצבעוני עשיר בתנועה, שמודגשת בעזרת שילוב של צבעים וקווי עזר. הקשר העיצובי והתרבותי למיקום המשחקים הוא נגיעה חשובה שלא מצליחה לבוא לידי ביטוי בגירסה הקלאסית הגנרית, והיא ככל הנראה הסיבה לקיומן של שתי סדרות.

הפיקטוגרמות הרשמיות של אולימפיאדת לונדון 2012
[מצאתי ב-Core77]

אמנות הרחוב של אסבסטוס

האמן האירי אסבסטוס מסתובב ברחובות דבלין ומדביק מודעות מאויירות המכריזות על אובדנם של פריטים שונים ומשונים, בתקווה שהמוצא הישר (עם הזמן הפנוי) ישלח אליו מייל. הפרוייקט, Lost, נוצר בהשראת עיצוב מודעות רחוב אקראיות, הבחירה בפורמט המוקטן יוצרת בידול מהן אך עדיין מושכת תשומת לב והרעיון המקסים.

גולות אבודות מתוך פרוייקט Lost של אסבסטוס

10GUI – עיצוב ממשק לסביבת עבודה מבוססת מולטי-טאצ'

10GUI הוא קונספט מעניין שמציע חלופה ממשקית למטאפורת שולחן העבודה והסביבה החלונאית, בדמות מערכת הפעלה בה המשתמש שולט על רצף של חלונות הצמודים זה לזה במישור אחד, שניתן לשנות את רוחבם, מיקומם ברצף וקנה המידה. השליטה בממשק מתבצעת בעזרת משטח מגע תומך מולטי-טאצ', שתופש את מקומו של העכבר (ואולי גם של המקלדת).

התמיכה במולטי-טאצ' מאפשרת להרחיב את מגוון מחוות השליטה, ולבצע מספר פעולות שליטה במקביל, בזמן ששולי משטח המגע מפעילים פעולות רוחביות. סמן העכבר המסורתי הוחלף בחיווי חכם העוזר למשתמש לזהות את מיקומי האצבעות ביחס למסך – אלו מוצגים בצורת מעגלים המתמלאים בצבע בזמן לחיצה.

10GUI - עיצוב ממשק לסביבת עבודה מבוססת מולטי-טאצ'
החוקיות הממשקית בהחלט יוצרת סדר והקשרים בין חלונות, אך חסרה בה מעט גמישות. זה נובע מנקודת המוצא שקובעת בצורה גורפת מדי שחוסר סדר וחפיפה בין חלונות הן בעיות ממשקיות, בזמן שלמעשה המשתמש יכול לנצל אותן לשימושו. כך למשל – חפיפה היא תכונה שימושית בעת השוואה בין תכנים, והאפשרות לפצל את הרצף הבודד לסדרה תעזור למשתמש להרכיב רצפים לפי הקשר.

תלת-מימד בהסטת מצלמה בקליפ של Blue Roses

הקליפ של ההרכב האנגלי Blue Roses צולם בטכניקה של הסטת מצלמה בכדי לקבל אפקט סטריאוסקופי תלת-מימדי. הקליפ צולם במקביל בשתי מצלמות HD שחוברו יחד, כך שכל דימוי מצולם משתי נקודות מבט כמעט זהות, המוצגות לסירוגין במהירות בעריכה, כדי לייצר אשליית עומק מהפער בפרספקטיבה.

העקרון מיושם בדרך כלל על תמונות סטטיות, שם באופן לא מפתיע הצפייה בפריים המרצד לאורך זמן מעצבנת את העין. זו הפעם הראשונה שאני נתקל בנסיון ליישם אותו בפורמט של וידאו – הבחירה בצבעוניות מונוכרומטית והתנועה המתמשכת מצליחה לייצר חוויית צפייה לא שגרתית, בה הנסיון לבנות ריצוד מתון, שלא בהכרח יגרום לעיניים שלכם לדמם, יצא מוצלח למדי.


טמפרלי לונדון – קטלוג צילומי אופנה בפורמט זואיטרופ

קולקציית האביב של בית האופנה Temperley London הוצגה בשבוע האופנה בלונדון על גבי זואיטרופ מרובה שכבות ועשיר בעיטורי עץ, שהתנשא לגובה של 3.5 מטר. זואיטרופ (Zoetrope) הוא פורמט טרום-קולנועי – מכשיר מכאני דמוי גליל העשוי מעץ ומסתובב במהירות בכדי להפיח אשלייה של תנועה מרצף של דימויים עוקבים.

בפעם הקודמת ראינו בפרקסינוסקופ של מורי מקלרן מאמץ להתכתב עם המדיה הקלאסית עם נגיעה עיצובית עכשווית. הפעם הדגש נמצא דווקא בשחזור מכלול החווייה האותנטית של הפורמט. השחזור הטכני משפיע על אופי הצילום של פריטי הקולקציה, החומריות, הצבעוניות, התאורה וצורת ההגשה הכמעט מוזיאונית של הסרטון המתעד את הפרוייקט. הביצוע מרהיב, אך האם חסרה כאן אמירה של המעצב?

הזואיטרופ של טמפרלי לונדון

Ora – שעוני קונספט עם חיווי מבוסס סרטים נעים

Ora היא סדרת שעוני יד קונספטואלים המתבססים על מנגנון מכאני בפורמט לא שגרתי. גוף השעונים מורכב משלושה סרטי מדידה החוצים זה את זה, ונעים על פני השטח ליצירת חיווי של דקות, שעות וימים. העיצוב הייחודי מתבלט גם בזכות הצבעוניות הפלסטית הבוהקת. עבודה עיצובית מרהיבה של מעצב המוצר היווני אלכסנדרוס סטסינופולוס, שמצליח עדיין לשמור על שמישות המוצר – בעיקר בזכות יצירת היררכיה בגדלי הסרטים השונים, וריכוז החיווי לאזור ספציפי בשעון.

Ora - שעון קונספט מבוסס סרטים
[מצאתי ב-yankodesign]

The Hybridiser – קסטומיזציה של סחלבים

בתערוכת הסחלבים במוזיאון אוקלנד בניו-זילנד משולב מיצג אינטראקטיבי מבוסס מולטי-טאצ', המאפשר למבקרים לבצע תהליך וירטואלי של השבחה גנטית, על ידי הכלאה וירטואלית בין סחלבים. המשתמש בוחר שני אבות כנקודת מוצא, ומשפיע על האיזון בין התכונות הגנטיות שלהם (מרקם, צבע וצורה) בכדי להנדס סחלב תלת-מימדי חדש, אותו הוא יכול לשלוח במייל או לפרסם בפייסבוק. ממשק עקרוני דומה יכול לשמש, אולי, יום אחד, לבחירת התכונות הגנטיות הרצויות בילד שלכם.