'Shadow Physics' הוא משחק עם התפתחות קונספטואלית מבריקה למשחקי הפלטפורמה הקלאסיים בדו-מימד. הסביבה המשחקית בנויה מצללים של אובייקטים תלת מימדיים בחלל, ודמות השחקן, שהיא צללית בעצמה,משלימה משימות על ידי תנועה בעולם הצללים וביצוע מניפולציות עליו. המשחקיות מורכבת – השחקן שולט על הדמות, אך גם על על זווית התאורה והמצלמה, בכדי להשפיע על העולם. החוקיות המשחקית מאפשרת לשחקן לבצע פעולות על הצללים בכדי להשפיע על העולם הפיזי המרכיב אותן – הזזה של צל תשפיע על האובייקט שיצר אותו.
הקונספט עדיין נמצא בתהליכי גיבוש, והמפתחים חוקרים כרגע אילו אינטראקציות משחקיות הם יכולים לשלב בעולם הייחודי שיצרו. כרגע מדובר בהדגמה בלבד. גם ממשק השליטה רחוק מלהיות פתור, והם מעריכים שדרושה להם שנה לפחות עד שיצליחו להשלימו. בהחלט רואים את הפוטנציאל שבו – הוא פשוט מגניב.
סדרת עבודות הצילום של הצלם הרומני בוגדן צ'סארו – 'סוג של קסם', היא אוסף של עולמות אבסטרקטיים מרהיבים, שנוצרו ממפגש פשוט של קרני אור הנשברות בתוך בועות סבון. מאחורי התמונות מסתתרת טכניקה פשוטה, המתמצה לצילום של בועות סבון עם תאורה, עדשת מאקרו טובה ובחירה מוצלחת של קומפוזיציות.
מיקרוסופט מציגה (שוב) את החזון שלה לעתיד, בסדרת סרטוני קונספט מעניינים והזויים למדי. המעבר ממוצרים מבוססי נייר לתחליפים דיגיטליים, מאפשר ליצור התפתחות טבעית (ברמת הקונספט) של עיצוב חוויית משתמש לעבר ממשקים טבעיים שאינם מוגבלים לאינטראקציה בין אדם למחשב, אלא לאינטראקציות עם פורמטים טבעיים יותר שמוטמעים סביבנו. מיקרוסופט משתמשת בעוגנים כמו משטח ה-surface כנקודת מוצא, בזמן שהיא מנסה להתפרע מחוץ לקופסא. התוצר מעניין, לפעמים הזוי.
בסביבה הביתית, ההתפתחות הקונספטואלית של המחשב הנייד מוצלחת מאוד, אבל מינורית בהתחשב בכך שהסביבה הביתית כולה מתאימה את עצמה בצורה אישית למשתמש בה. מעבר ל'כסאות מרחפים', המשמעות של פרסונליזציה של חללים פיזיים היא בכך שהמשתמש נפטר ממגבלת המחשב הפיזי, ושולט על סביבה בה הטכנולוגיה מוטמעת וזמינה בצורה טבעית, ולכן אינה מוגבלת.
סביבת העבודה הקונספטואלית של מיקרוסופט משתמשת בדימויים ובפורמטים מוכרים, כמו שולחן עבודה, כרטיסי ביקור וספרי טלפונים. האדפטציה שלהם לפורמט הדיגיטלי יוצרת ערכים מוספים, וחוויית שימוש שמרחיבה את גבולות הפורמט הקיים.
מיצב הקרנה פשוט ומגניב של אובסקורה דיגיטל, שמוסיף אנימציה ותנועה למבנים, מגדיר להם אופי ומפיח בהם חיים. ההדגמה הראשונה, אי שם בסן פרנסיסקו, מאפשרת הצצה לטכניקה שהם פיתחו ליצירת ארכיטקטורה אנימטיבית וחושפת מעט את תהליך העבודה. התהליך מתחיל ביצירת מודל תלת מימדי מדוייק של הבניין בתוכנת תלת-מימד (הפעם זו הייתה 3dmax, אבל לא נראה שיש לזה משמעות). המודל המוקרן מכסה את כל חזית הבניין בזכות 7 מקרני HD שחופפים אחד את השני מזוויות שונות, ומסונכרנים ביניהם באמצעות תוכנה ייעודית. התוצר מגניב.
אני האוויר שלך (soy tu aire) הוא דוגמא מעניינת לקליפ מוזיקה אינטראקטיבי, הנותן למשתמש שליטה בסיסית על ההתפתחות הגרפית שבו. העיצוב והאינטראקציה מוסיפים פרשנות חזותית למוזיקה, בדמות מברשת צבע שמתפתחת מבחינה גרפית בהתאם למוזיקה ולמילים, ונשלטת על ידי העכבר. האינטראקציה עם המברשת מפזרת כתמי דיו, שבבי טיפוגרפיה, חיות ויצורים אחרים, בטיפול כתמי מוצלח למדי. המשתמש יכול לשלוח את הקליפ הספציפי שאייר לחברים, קצת מיותר, כיוון שממילא ההתפתחות הבסיסית נשמרת, ואין בו כמעט מקום לפרשנות אישית.
חלק מהדימויים, בעיקר הדגים והתנועה, מזכירים לי במעורפל אתר פורטפוליו עלום שנתקלתי בו בשנה שעברה, עם קונספט גרפי דומה. באמת שרציתי להביא אותו לשם ההשוואה, אלא שלא הצלחתי לאתר אותו. אם מישהו מכיר, אשמח ללינק.
הקמפיין ההולנדי החדש של פיליפס הוא שיטוט אינסופי בנקודת זמן קפואה בסצינה עם ניחוח קולנועי, לפרסום סדרת טלוויזיות בפורמט רחב עם פרופורציה של מסך קולנוע (21:9). הביצוע עשיר בפרטים, וניכרת בו המחשבה על עיצוב הסצינה והתפתחותה. הוא תוכנן כרצף חכם ללא נקודת התחלה וסוף, ואמור לרוץ בלולאה.
המיניסייט של הקמפיין מאפשר למשתמש להבין את ההבדל בין פרופורציות המסכים, ומדגים את הפונקציונליות של פיזור אורות הרקע (אמביינט). הוא מנסה לתת גם ערך מוסף כלשהו על ידי שילוב אלמנטים אינטראקטיביים במהלך הצפייה בסרטון, כמו הערות הבמאי, נקודות חמות והצצה אל מאחורי הקלעים. רעיון שלכשעצמו הוא נכון, אלא שמגוון התכנים בגירסה האינטראקטיבית מוגבל למדי, והערך המוסף של האינטראקטיביות פשוט לא מרשים.
קבוצת המפתחים של גוגל לפלטפורמת אנדרואיד, מערכת ההפעלה של גוגל למכשירים ניידים, מציגה קונספט ממשקי מעניין של טלפון נגיש לעיוורים. בכדי לחייג בטלפון סטנדרטי, על המשתמש לדעת כיצד נראית פריסת הכפתורים על מסך החיוג, כיוון שכל כפתור ממוקם במיקום אבסולוטי קבוע על מסך. גם המרחק בין הכפתורים וגודלם משתנה מטלפון לטלפון, והוא תלוי עיצוב.
הקונספט של גוגל מתייחס להתנהגות הממשקית של מסך החיוג בצורה שונה. הנקודה בה נוגע המשתמש על המסך הופכת להיות נקודת העוגן היחסית של מרכז לוח המקשים – המספר 5. תנועת אצבע כלפי מעלה תוביל ל-2, אלכסון לימין ל-9 וכו'. אין צורך להסתכל על המסך, כי ממילא הספרות מתמקמות באופן יחסי לאצבע. הקונספט מתנער סוף סוף ממגבלות הטלפון הקלאסי, בו המקשים הפיזיים אכן מוקמו בצורה אבסולוטית, מתוך מגבלה פיזית.
הממשק הזה נובע מבשלות של עיצוב ממשק למסכי מגע. הוא יוצר מסך חיוג אינטואיטיבי ויעיל יותר – פורמט שהוא תרגום מבריק של רעיון מסך החיוג, על בסיס עקרונות הממשק של מסכי המגע. כל כך מוצלח שהוא כמעט נראה מובן מאליו. הדגמות נוספות של EyesFreeAndroid – קבוצת ההנגשה של אנדרואיד לעיוורים, אפשר למצוא בערוץ שלה ביוטיוב.
בלוג העיצוב של טל טבקמן - מעצב מוצר (UI/UX), מומחה לעיצוב ממשקים עתירי מידע ומערכות מורכבות, בוגר שנקר, שותף ב-sunday. מידע כללי על הבלוג ופרטי יצירת קשר ניתן למצוא בדף האודות.
מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב ארכיון העיצוב של מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל, בהנהלת ראובן כהן, נפתח לראשונה לגישה מחוץ לרשת המקומית של שנקר, בואו לבקר.
ההומנואיד של הונדה משתדרג הונדה מציגה גירסה חדשה של אסימו, הרובוט דמוי האדם שלה. בין מגוון היכולות החדשות, אסימו יכול לשלב כעת בין משימות מורכבות, לנוע ביעילות גבוהה יותר, למזוג כוסות שתייה, לבעוט בכדור, ולקפץ על רגל אחת.
לכבוד השנה החדשה - פיירפוקס 7 מוזילה ממשיכה עם טירוף הגירסאות, ומשחררת את Firefox 7 שישה שבועות בלבד אחרי השחרור של פיירפוקס 6. הגירסה החדשה יעילה יותר, מהירה יותר, ומאכזבת עם תוספים נוספים שנשארו מאחור בגלל בעיות תאימות.
מסרים מאויירים עם Funtalk לאייפון לשלל אפליקציות האייפון הצטרפה Funtalk של גיא טובול וצוות פאנטוק, שאפשרה לתקשר עם הודעות קוליות המלוות בשפה האיורית הנפלאה של גל שקדי. פעם היא הייתה זמינה להורדה חינם לאייפון (ובהבטחה לאנדרואיד), אך לפתע היא פשוט נעלמה. חבל.
השאלת ספרים חינם לקינדל בארה"ב אמזון משיקה רשמית את שירות השאלת הספרים לקינדל, מהלך מבריק שיאפשר השאלה חינמית של ספרים אלקטרוניים לקינדל בספריות ציבוריות בארה"ב מאוחר יותר השנה, ויגדיל אף יותר את רלוונטיות הקינדל ביחס למתחרים.
הארץ משיק עיצוב חדש לאתר העיצוב החדש של אתר עיתון הארץ משלב היררכיה אמיתית בניווט, הצפת נושאים וכלי חיפוש, אזור אישי שמדבר עם אתרי החברה, התייחסות למוסף גלריה והתכתבות עיצובית-מבנית עם המהדורה המודפסת. נפלא, וזה לקח רק 11 שנים של טלאים מביכים.
