נסיוני

עיצוב ממשק לאנשים שהם לא שקופים

אופן השימוש במסכי מגע גדולים יוצר מצב בלתי נמנע בו היד מסתירה חלקים מהממשק או התוכן. האוסטרים מציגים קונספט ממשקי מעניין שיוצר החסרה של החלק המוסתר, ופורס את הכלים מראש בפורמט של 3/4 עיגול המשתנה בהתאם לזווית היד. הממשק יוצר תיעדוף של הכלים הזמינים בהתאם למידת השימוש בהם, ככל שחשיבותם עולה הם ימוקמו קרוב יותר לקצה העיגול. מרכז העיגול מנוצל למחוות שליטה גנריות – פעולות של הגדלה, כתיבה, הזזה וכו'.


מגבלה טכנית לא פתורה מאלצת את המשתמש לגעת במסך גם עם שורש כף היד, כדי לזהות את זווית היד. זה בעייתי מבחינה ארגונומית (מסכי מגע בפורמט גדול הם מראש לא נוחים), אבל יכול להיפתר עם הוספת חיישן כלשהו להתקן ההצבעה. אהבתי את ההתייחסות הנדירה למשתמשי יד שמאל*.

*אם ניסיתם לחפש פעם עכבר ארגונומי לשמאליים, מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. מבין היצרניות הגדולות, לוג'יטק לקחה סיכון והפיצה לפני כמה שנים עכבר לשמאליים שהיה עמוס באפקטים, עשיר בבאגים ולווה בתג מחיר מכובד למדי. מאז כמעט ולא יצאו עכברים לקהל יעד שמאלי, למעט דרך חברות הקונספט הקטנות המתמחות בעכברים ארגונומיים. השוק קטן, אז בדרך כלל מתעלמים מאיתנו.

ארס אלקטרוניקה מדליקה אורות

מופע האורות המרהיב על חזית הבניין החדש של ארס אלקטרוניקה, המוזיאון לעיצוב אינטראקטיבי ניסיוני באוסטריה, מסנכרן תאורה ומוזיקה על פני 1085 חלונות המאירים עצמם בזמן אמת לפי המוזיקה הבוקעת מהרמקולים המקיפים את הבניין. לא משהו שהייתם רוצים מול הבית, אבל ספק אם בלינץ, עיר קטנטנה שהיא הגירסה האוסטרית של דימונה, יהיה מישהו שיתנגד.

חזית הבניין המוארת של ARS Electronica בלינץ

פיזיקה של צללים – משחק פלטפורמה נסיוני

'Shadow Physics' הוא משחק עם התפתחות קונספטואלית מבריקה למשחקי הפלטפורמה הקלאסיים בדו-מימד. הסביבה המשחקית בנויה מצללים של אובייקטים תלת מימדיים בחלל, ודמות השחקן, שהיא צללית בעצמה,משלימה משימות על ידי תנועה בעולם הצללים וביצוע מניפולציות עליו. המשחקיות מורכבת – השחקן שולט על הדמות, אך גם על על זווית התאורה והמצלמה, בכדי להשפיע על העולם. החוקיות המשחקית מאפשרת לשחקן לבצע פעולות על הצללים בכדי להשפיע על העולם הפיזי המרכיב אותן – הזזה של צל תשפיע על האובייקט שיצר אותו.


הקונספט עדיין נמצא בתהליכי גיבוש, והמפתחים חוקרים כרגע אילו אינטראקציות משחקיות הם יכולים לשלב בעולם הייחודי שיצרו. כרגע מדובר בהדגמה בלבד. גם ממשק השליטה רחוק מלהיות פתור, והם מעריכים שדרושה להם שנה לפחות עד שיצליחו להשלימו. בהחלט רואים את הפוטנציאל שבו – הוא פשוט מגניב.

עיצוב חוויית העתיד של מיקרוסופט (בגירסה הזויה מתמיד)

מיקרוסופט מציגה (שוב) את החזון שלה לעתיד, בסדרת סרטוני קונספט מעניינים והזויים למדי. המעבר ממוצרים מבוססי נייר לתחליפים דיגיטליים, מאפשר ליצור התפתחות טבעית (ברמת הקונספט) של עיצוב חוויית משתמש לעבר ממשקים טבעיים שאינם מוגבלים לאינטראקציה בין אדם למחשב, אלא לאינטראקציות עם פורמטים טבעיים יותר שמוטמעים סביבנו. מיקרוסופט משתמשת בעוגנים כמו משטח ה-surface כנקודת מוצא, בזמן שהיא מנסה להתפרע מחוץ לקופסא. התוצר מעניין, לפעמים הזוי.

בסביבה הביתית, ההתפתחות הקונספטואלית של המחשב הנייד מוצלחת מאוד, אבל מינורית בהתחשב בכך שהסביבה הביתית כולה מתאימה את עצמה בצורה אישית למשתמש בה. מעבר ל'כסאות מרחפים', המשמעות של פרסונליזציה של חללים פיזיים היא בכך שהמשתמש נפטר ממגבלת המחשב הפיזי, ושולט על סביבה בה הטכנולוגיה מוטמעת וזמינה בצורה טבעית, ולכן אינה מוגבלת.


סביבת העבודה הקונספטואלית של מיקרוסופט משתמשת בדימויים ובפורמטים מוכרים, כמו שולחן עבודה, כרטיסי ביקור וספרי טלפונים. האדפטציה שלהם לפורמט הדיגיטלי יוצרת ערכים מוספים, וחוויית שימוש שמרחיבה את גבולות הפורמט הקיים.


[מצאתי ב-slashgear]

בניינים רוקדים – אנימציה של חזיתות מבנים

מיצב הקרנה פשוט ומגניב של אובסקורה דיגיטל, שמוסיף אנימציה ותנועה למבנים, מגדיר להם אופי ומפיח בהם חיים. ההדגמה הראשונה, אי שם בסן פרנסיסקו, מאפשרת הצצה לטכניקה שהם פיתחו ליצירת ארכיטקטורה אנימטיבית וחושפת מעט את תהליך העבודה. התהליך מתחיל ביצירת מודל תלת מימדי מדוייק של הבניין בתוכנת תלת-מימד (הפעם זו הייתה 3dmax, אבל לא נראה שיש לזה משמעות). המודל המוקרן מכסה את כל חזית הבניין בזכות 7 מקרני HD שחופפים אחד את השני מזוויות שונות, ומסונכרנים ביניהם באמצעות תוכנה ייעודית. התוצר מגניב.

חזיתות בתים אנימטיביות של אובסקורה דיגיטל

[מצאתי ב-gizmodo]

מסכי רחוב וירטואליים ברומא

'מסכים אינטראקטיביים' הוא קונספט המנסה להדגים שימוש בתנועת הרחוב ובסביבה האורבנית כבסיס לחוקיות אינטראקטיבית משחקית. תנועת הרחוב מפעילה את החלל, כאשר אובייקטים גדולים, כמו הרכבת הקלה והאוטובוסים, דוחפים ומושכים מסכים וירטואליים אשר מייצרים אינטראקציה משחקית כלשהי עם האובייקטים הקטנים שמקיפים או עוברים דרכם. אלמלא הוא היה מפגע סביבתי שחוסם את הנוף ויוצר סכנה אמיתית להולכי הרגל ולתנועת הכביש, היה לו פוטנציאל להיות פורמט פרסומי חדש ומטריד.

ממשק הכדור של מויקסה

Sphere הוא התקן כדורי מתקפל בגודל תפוח שמשמש גם כמסך לתצוגה וגם כעכבר להצבעה ושליטה. המוצר מורכב משישה מסכי מולטי-טאצ' ריבועיים שיושבים על צירים המתקפלים יחד לצורת כדור. שילוב המסכים מאפשר מחוות מולטי-טאצ' ליצירת אינטראקציות סטנדרטיות של הגדלה ובחירה, כמו באייפון למשל. המוצר משלב גם בקר תנועה הבודק את זווית הסיבוב שלו ותנועתו בחלל. השילוב יאפשר שליטה על ממשקים מורכבים, כמו בעת עבודה עם תלת מימד או שיטוט בחלל וירטואלי.

הכדור של מויקסה
הפוטנציאל העצום של הקונספט נובע מכך שהוא יכול להתאים את עצמו למטרות שונות, לאו דווקא קשורות למחשב. אין לו מגבלות ברמת האפליקציה, אלא מגבלות פיזיות בלבד. שילוב המסכים מאפשר ליצור חיוויים שונים לפעולות שונות, אבל גם להפעילו כמוצר עצמאי העומד בפני עצמו. כך למשל – אפשר להשתמש בו בכדי לשלוט על המפות של גוגל, אך גם לצפות בהן עליו. שילוב המסכים מאפשר למשתמש להתמצא בחלל וגם לשלוט על מוצרים בצורה יעילה יותר. כמו כן, ניתן לפרוס את הכדור לצורת אליפסה שטוחה ולהשתמש במסכים בפריסה כמשטח רחב.

המשמעות האמיתית של המוצר היא בכך שמדובר באמצעי שליטה כללי יחיד, שיש לו פוטנציאל לשלוט בעתיד על כמות גדולה של מוצרים, תוכנות, שירותים ומכשירים. הדינמיות שבו מאפשרת למעצב האפליקציה לבחור אם להציג חיווי של סרגלי כלים, פיסות מידע, תצוגות מקדימות או אפילו להפעילו ישירות על גבי הכדור – הכל בהתאם לצרכי האפליקציה והמשתמש – שזה מדע (בדיוני) מגניב. את המוצר מפתחת חברת מויקסה (Moixa) הבריטית, שמוכרת בעיקר בזכות סוללות שנטענות מ-USB.

[מצאתי ב-gizmodo]

ציורי גוף אינטראקטיביים

'צבע גוף' (body paint) הוא מיצב אינטראקטיבי בו הצופה מצייר על משטח וירטואלי באמצעות תנועות גוף וירטואוזיות – אינטראקציה שמתאימה לאייפון או ל-surface אבל בפורמט ענק. התפתחות היצירה מבחינה גרפית תלויה בתנועות המשתמשים, אך הדגש מתחיל ומסתיים באינטראקציה. המערכת ממשיכה בצורה טבעית את תנועת המשתמש, בהתאם לצורתה ולמהירות שלה, ונותנת לה פרשנות משלה בתנועות הצבע הנאספות על הקנווס. העריכה והשילוב עם המוזיקה עושות לזה רק טוב.

פעמוני רוח אינטראקטיביים

'פורין' (furin) הוא מיצב אינטראקטיבי המתבסס על 280 פעמוני זכוכית יפאניים שנתלו בחלל ונראים מרחפים בו. הפעמונים נוצרו בטכניקה ידנית מסורתית, מקושרים זה לזה ומגיבים לסביבה המקיפה אותם. הם תלויים בגבהים שונים ובמרחקים קבועים, בכדי ליצור אצל הצופה תחושת זרימה טבעית ולא מאיימת.

שיטוט בחלל מגלה את האינטראקטיבית החבויה בהם – מעבר מתחת לפעמון תגרום לו להשמיע צליל ולהאיר את עצמו באור עדין. המיצב מתמצה לחוויית שיטוט המשלבת אלמנטים קצובים של קול ותנועה. המינוריות והעדינות הזו יוצרת תחושה מרגיעה שמזכירה חוויה של טבע.

פעמוני רוח אינטראקטיביים
טקראם טרחה לספק פעם הצצה אל תהליך העבודה שלה על הפרוייקט, גיבוש הקונספט, הסקיצות לאורך הדרך ומקורות ההשראה בסרטון שחולק לשני חלקים, אלא שלצערי הוא אינו זמין עוד ברשת.

[מצאתי ב-designboom]

עיצוב ממשק למסך מגע גמיש

אימפרס (impress) הוא אב טיפוס למסך גמיש הניתן לעיוות על ידי לחיצה, ומשמש כבסיס לעיצוב ממשקים גמישים שמתייחסים ללחץ ומגיבים בהתאם לעוצמת הלחיצה. המסך בנוי מספוג ומוטמעים בו חיישני לחץ המזהים את פעולות הלחיצה של המשתמש. האינטראקציה הבלתי אמצעית עם המסך יוצרת חווייה אינטראקטיבית אינטימית ונעימה יותר, העומדת בניגוד לקשר הסטרילי והקר עם מסכי המגע הסטנדרטיים. האתגר העיצובי הוא למצוא את הדרך המתאימה להתייחס לאינטראקציה החדשה בצורה המנצלת הפעלת לחץ ושליטה על עומק כאמצעי ממשקי.

ממשקים שעוצבו למסך מגע גמיש
המקום בו יכולות המסך התחילו להגיע לידי ביטוי רלוונטי לצורך השלמת פעולה הוא באפליקציית המוזיקה, בה התאספו האלמנטים המוזיקליים בתוך הבורות שנפערו כתוצאה מלחיצות המשתמש. במבט מהצד האינטראקציות הללו נראות קצת אלימות והיסטריות – זה מזכיר ניתוחים של רופאי אליל במדינות העולם השלישי. מעניין לראות כיצד עם הזמן יתפתחו אפליקציות נוספות, בשלות יותר ונסיוניות פחות, שינסו לנצל את הפונקציונליות החווייתית הזו למטרות חדשות.