כללי

סרטון פתיחה של קופסה – סמסונג WB1000

סרטון ויראלי חדש ומלוטש של סמסונג מתעד את פתיחת הקופסה של דגם המצלמה החדש שלה, WB1000 (אם שאלתם – 12 מגה פיקסל, זום אופטי x5, סרטוני HD וכו'). ההתבססות על ז'אנר סרטוני פתיחת הקופסאות יוצר הפתעה, שמצליחה להישמר לאורך זמן בזכות השימוש הנקי והלא מתאמץ באפקט.


זו לא הפעם הראשונה שסמסונג מנצלת את הז'אנר כנקודת מוצא לסרטון ויראלי. בפעם הקודמת היא הציגה את פתיחת קופסת טלפון האומניה I900 – בתוצר עמוס ומורכב, רווי פירוטכניקה ואפקטים – אך מבודל בצורה משמעותית מהמתחרות:


סמסונג משקיעה המון כסף בכדי למצוא דרכים יצירתיות להשתמש בפלטפורמה הוויראלית – היא ממצבת את עצמה כחברה חדשנית ולא שגרתית. במקביל היא מצליחה לבסס קמפיינים אפקטיביים שמגיעים ישירות אל קהל היעד הרלוונטי שלה ומבדלת את עצמה מהמתחרים האפרוריים. הנוסחה שלה היא בשמירה על אותנטיות חצי-מקצועית של הצילום והעריכה.

שתי דוגמאות נוספות מחצי השנה האחרונה – אתגר המצלמה הנעלמת השיג מיליוני צפיות ושיחה עצומה סביבו. ומכיוון אחר – סרטון אנשי הפלסטלינה חשף סדרת מחשבי נט-בוק חדשים, זכה גם הוא לאזכורים וצפיות רבות, בפנייה שכוונה לקהל יעד צעיר יותר, עם דגש על נשים.

אתה, הרובוט הטוב והרובוט הרע

Pushya ו-Pullya הוא קונספט לזוג רובוטים, שבניגוד לעקרון שלושת חוקי הרובוטיקה של אסימוב, הם שובבים ומזיקים, בכוונה טובה. השניים הם תאומים לא זהים עם מאפייני אישיות מנוגדים – משהו כמו המלאך הטוב והשטן הרע שיושבים על הכתפיים בסרטים מצויירים (או בפרסומות ממש גרועות). הניגוד יוצר איזון – קיצוניות שאמורה להפתיע ולכפות עליך לעשות דברים לא שגרתיים, לטובתך הכללית אי שם בהמשך, בסוף דרך ארוכה ומעצבנת.

כך למשל – Pushya הרשע מזמין צימר בצפון על חשבונך, בלי לבקש. במקביל – Pullya אורז עבורך את המזוודה. התוצאה: אתה נוסע לחופשה בישראל (גם אם לא רצית). על בסיס אותו עקרון תוכל לגלות שהטלוויזיה שלך נמכרה (לטובת קריאת ספר), שהמעלית מקולקלת (לטובת התעמלות), או ששלחת פרחים לאקסית (והיא רוצה לחדש את הקשר). רכישת מוצר שתוכנן לשבש לך את החיים ואולי אף לעשות נזק, עם פוטנציאל לעתיד טוב? מקסים בעיניי. יופי של קונספט.

הרובוט Pullya עוזר בבית
הרובוטים Pullya ו-Pushya בטיול שגרתי ברחוב
[מצאתי ב-yankodesign]

העולם התחתון בקליפ אנימציה איזומטרי בתלת-מימד

קליפ מוזיקה אנימטיבי חדש של הרכב היפ-הופ-אלטרנטיבי בשם NASA, מצליח לתמצת את כל הסטריאוטיפים השליליים המקושרים לסגנון – הם הלכו עד הסוף עם הקונספט ושילבו באנימציה אלימות, קללות, סקס ועוד קצת אלימות (ממש לא מתאים לילדים). מבחינה עיצובית נוצר עולם איזומטרי תלת-מימדי, עמוס בטקסטורות, אפקטים, זוויות וקומפוזיציות מעניינות. המכלול אפל, אלים, רדוד ואפילו משלב כתוביות נגישות לחרשים.

מבט על בניין איזומטרי מתוך הקליפ של נאסא
ראש ארגון הפשע בקליפ של נאסא מזכיר את מיקי-מאוס

פסלי המסטיקים של מאוריציו סאביני

האמן האיטלקי מאוריציו סאביני (Maurizio Savini) יצר סדרת פסלים בה הוא השתמש במסטיקים ורודים כחומר גלם עיקרי ומפתיע.

דמות מסטיק של מאוריציו סאביני
דב מסטיק סקרן של מאוריציו סאביני
[מצאתי ב-designyoutrust]

ממשק השליטה החדש של ה-xbox מתבסס על מחוות וזיהוי קולי

מיקרוסופט מציגה את פרוייקט נטל (Project Natal) – ממשק השליטה החדש של קונסולת ה-xbox המתבסס על מחוות גוף, תנועה בחלל וזיהוי קולי. החווייה המשחקית מזכירה את זה של ה-wii, עם הבדל אחד עיקרי – אין שלט! מהבחינה הזו הוא קרוב יותר ל-eyetoy של סוני, אלא שהמחוות טבעיות והתנועה אינה מוגבלת בחלל, כך שהשחקן יכול להתמקד בחווייה המשחקית ולא במיקומו בחדר.


משחק הציור מאפשר לשחק לצייר על קנווס וירטואלי באמצעות תנועות גוף, כאשר הוא רואה ייצוג גרפי שלו על המסך בזמן אמת. שילוב הזיהוי הקולי מאפשר לקרוא בשמות הצבעים בכדי להחליף אותם, וכן להפעיל פעולות קוליות נוספות כמו הסטנסיל. זה מזכיר במשהו את Body Paint הנסיוני, אלא שכאן מדובר במוצר מיינסטרים מסחרי לשימוש ביתי, ואמצעי להדגמת יישום בודד מתוך מכלול האינטראקציות האפשריות עם הפלטפורמה – דוגמת תנועה בחלל תלת-מימדי, מהירות תנועה, שילוב מחוות וכו'.


הדור הראשון של ה-wii,התמודד עם מגבלות טכנולוגיות, אך הצליח לחנך את השוק להעדיף חוויות משחקיות על פני אפקטים גרפיים. כאן אנו רואים את ההתפתחות שמשלבת את היכולות הגרפיות עם אלו המשחקיות. בשלב זה עדיין מוקדם לבדוק את היכולת להתמודד של הזיהוי הקולי להתמודד עם סביבה רועשת, או של המצלמה עם מצבי תאורה בעייתיים – שני פרמטרים לדוגמא שיש להם השפעה קריטית על חוויית המשחק ונובעים ממגבלות טכניות. הצפי להפצה אגב מתוכנן לסוף 2010.

אייס – רובוט המנווט על בסיס חכמת ההמונים

אייס הוא רובוט המשוטט לבדו ברחובות מינכן ומסוגל למצוא את דרכו בצורה עצמאית, בזכות אינטראקציה עם הולכי רגל – דיבור, זיהוי מחוות ידיים ופעולות על מסך מגע. בניגוד לטווינבוטים, רובוטים חמודים וחסרי אונים המסוגלים לנוע בקו ישר בלבד – אייס הוא רובוט עצמאי ומתוחכם, בעיצוב שמזכיר מכונת כביסה. הרובוט יוצר קשר אישי עם אנשים, מבקש מהם להצביע לכיוון היעד המבוקש, קולט את המחווה באמצעות מצלמה, ומבקש לאשר את ההכוונה על גבי המסך. במקביל הוא בוחן את המידע שאסף עד כה, כדי לוודא את נכונות הנתונים שהצטברו.

הרובוט אייס מנסה למצוא את דרכו במינכן

מנגנון הביקורת מתבסס על עקרון חכמת ההמונים, ואמור להעריך את אמינות המידע שנאסף ממגוון המקורות המזדמנים – כמו ויקיפדיה. הרובוט מסוגל לנווט בסביבה עירונית שהוא לא מכיר ללא שימוש ב-GPS, מפות או מידע מוקדם. המשימה תלוייה בהצלחתו ליצור קשר עם אנשים בכדי לעודד דיאלוג לצורך השלמת המשימה.

[מצאתי ב-engadget]

RUSE על שולחן מולטי-טאצ'

טריילר תדמיתי למשחק אסטרטגיה חדש של חברת Ubisoft בשם RUSE, מדגים חווייה משחקית קונספטואלית של משחק אסטרטגיה מרובה משתתפים המיושם על שולחן מולטי-טאצ' דמוי ה-surface של מיקרוסופט. הייחודיות של המשחק היא בשליטה שוטפת על נקודת המבט לגובה, ולמרות שנראה שהממשק אינו פתור עד הסוף עבור הפלטפורמה הספציפית, מעניין לראות כמה טבעי נראה התרגום של המשחק לממשק מבוסס מגע והשפעתו על חוויית המשחק.


דו ביסט טרוריסט

'אתה טרוריסט' הוא סרטון שנוצר על ידי סטודנט גרמני, בכדי להציג את המשמעות של סדרת חוקים העוסקים בשאלות של פרטיות וצנעת הפרט, ונמצאים בשלבי חקיקה שונים בגרמניה, לצורך שמירה על בטחון הפנים והמלחמה בטרור. הסרטון משתמש בשפה גרפית לא אחידה המשלבת אינפוגרפיקה אפרורית של דימויים פשוטים ותלת-מימד, בכדי להעביר את המסר הרציני במסווה פורמט הפנייה הסאטירי.

שפת הפנייה והניסוח הציני נוצרו בהשראת קמפיין ההסברה ההזוי של הממשל הגרמני, שיצא לפני מספר שנים במטרה לחזק את הגאווה הלאומית והתקווה לעתיד טוב יותר, והפך בצורה צפוייה למדי למקור קלאסי לסאטירה פוליטית, בזכות עומס הקיטש התעמולתי המנותק שאפיין אותו.

הדפוס הוא הדבר הטוב ביותר מאז המצאת האינטרנט

הפרסומת החדשה של העיתון הפיני אילטה-סנומט (Ilta-Sanomat) מתרחשת בעבר בדיוני, ומספרת את סיפורו הפנטסטי של האינטרנט הקלאסי שמוצא עצמו מאויים לפתע מהמצאת "העיתונות המודפסת". מבריק.


הרובוט הקטנטן שרצה להגיע

עוד מתחרות מועצת הסרטים הקנדית 2009: להגיע (Reach) הוא סרטון אנימציה עטור פרסים, של האנימטור האוסטרלי לוק רנדל, על רובוט קטנטן שמתעורר לחיים ונאלץ להתמודד עם מגבלה פיזית אחת בלבד – אורך כבל החשמל הקצר שלו. כשהוא מגלה ציפור בעולם המשתקף מחוץ לחלונו, הוא חייב להגיע לשם בכל מחיר.

מתוך סרטון האנימציה להגיע