Augmented Shadow של ג'ון מון (Joon Moon) הוא ממשק נסיוני המוסיף צללים וירטואליים לאובייקטים פיזיים המפוזרים על פני שולחן. הצללים הוירטואלים מוסיפים תוכן ופרשנות גרפית חדשה לקוביות האטומות המונחות על השולחן.
האינטראקציה עם הקוביות משפיעה על העולם הוירטואלי כולו, כמערכת אקולוגית התלוייה במרכיביה. העולם מושפע ממקור אור וירטואלי בודד, ומשמש כסביבת מגורים לדמויות מסתוריות, להקת ציפורים ועצים שמאויירים בגסות. האור נשלט על-ידי קוביה שקופה, ובדומה לחוקיות בטבע יוצר עיוות יחסי של הצללים לעומתו.
מעבר לכך שזו וריאציה אינטראקטיבית למיצג הצל הוירטואלי של הכסא האדום, הפרוייקט מזכיר את Shadow Physics, ש(תקנו אותי אם אני טועה אבל) ללא מידע חדש לאחר שנה, אפשר להניח שהוא התאדה לחלוטין.
Mars הוא סרטון אנימציה בריטי קצר ונוטף ביקורת, על חניית ביניים של משלחת מחקר אנושית על כוכב הלכת מאדים, שמצליחה להחריב אותו ללא ידיעתה. השפה האיורית מתבססת כולה על משטחי צבע וקטוריים ללא קווי מתאר, פלטה צבעונית מוגבלת וצפוייה סביב הגוונים האדומים, ונגיעות טיפוגרפיות מוצלחות למדי.
במקביל צץ לו סרטון האנימציה החמוד Crater Face, שאמנם מלוטש קצת פחות, אך מראה שלא הכל שחור בחלל. הפרוייקט של סקיילר פייג' (Skyler Page) נוצר במסגרת סטודנטיאלית כחלק מלימודי אנימציה בארה"ב (שנה שנייה), ומתאפיין בקו וקטורי גס התוחם משטחי צבע רוויים, פסקול חינני ותוצר מקסים.
אמן הרחוב אקאש ניהלאני, שמזוהה בזכות שרטוטי האיזולירבנד התלת-מימדיים, מרחיב את גבולות הפורמט ולוקח את האמצעים האמנותיים שלו כמה צעדים קדימה, בהתפתחות טבעית של התפשטות אל החלל. הפעם הוא משתלט על 'שלט עצור' בברוקלין, שזוכה לעיטורי תחרה גאומטריים מקרטון חתוך.
המעצב הרוסי פול אולין (Paul Olin) מציג קליפ אנימציה ל-Serpentin, טראק טכנו נסיוני של ניקיטה זאבלין (Nikita Zabelin) והפסקול הרשמי של אירועי שבוע האופנה בפטרסבורג. האנימציה מתבססת על מגוון דימויים מצומצם, בהשראת המוזיקה, שההתפתחות בשניהם מתבססת על ניואנסים ושימוש חוזר.
הפורמט נמצא בתנועה מתמדת בנסיון לדמות מראה של דיגיסקופינג, וניכר שהעריכה העשירה מנסה לברוח מהמונוטוניות בכל מחיר. העבודה על הקליפ התפרשה על פני שישה חודשי עבודה, בהם פותחו במקביל שני כיוונים עיצוביים שונים לחלוטין – אחד מהם הושלם ומוצג כעת, והשני נותר בשלב זה על רצפת חדר העריכה.
סטודיו האנימציה הצרפתי Kaw מציג את Café allongé – סרטון אנימציה קצר על בחור המחכה לשווא בבית קפה לדייט שלא תופיע, ומתאהב לפתע בבחורה הנכנסת אליו במקרה. הוא מדמיין כיצד יכבוש את ליבה, אך המרחק בין הדמיון ההזוי למציאות המתסכלת גדול ומבלבל. הטכניקה המעניינת משלבת סביבה שנבנתה בתלת-מימד בעיבוד כמעט ריאליסטי, בה פועלות דמויות שמאופיינות באיור ווקטורי קווי, המשלב צבעוניות מתוחכמת (יחסית) שמופעלת גם על קווי המתאר.
הרבה זמן חיפשתי סיבה לכתוב על eBoy. מדובר על קולקטיב מאיירים גרמני-קנדי שמוכר בזכות עבודות פיקסל-ארט למטרות מסחריות למיניהן. העבודות של eBoy עשירות, מורכבות, עמוסות בפרטים ואינן מוגבלות לפורמט – הן חלק מעולם שלם, איזומטרי לרוב, שעושה רושם שהגבולות המקריים שלו נובעים ממגבלות הפורמט בלבד. ללא ספק מאיירי הפיקסל-ארט האהובים עליי.
האנימטור האוסטרלי סימון קוטי (Simon Cottee) יצר את Pixel – סרט תיעודי קצר ומעניין על עולם הפיסקל-ארט ופיקסלים בכלל, המנסה לבדוק אם יש דבר כמו סגנון פיקסלי או תנועת פיקסלים באמנות העכשווית. בסרט משולבים מגוון מקורות השראה ורפרנטים המנתחים את הפיקסל כמטאפורה והקשר לתרבות ולאמנות, כמו גם סקירה של השימוש בפיקסל-ארט ביצירה אמנות, מוזיקה, משחקים ווידאו-ארט. eBoy לא מופיעים שם, אבל מילא.
פרוייקט תדמיתי של יצרנית הצבעים האנגלית Dulux מתיימר לצבוע את העולם בצבעים פועמים, או לפחות את השטחים האפורים שבו. אפקט העריכה מדמה מראה של סטופ-מושיין, בסרטון תדמיתי שצולם במשך 4 שבועות בשכונות המוזנחות של ברזיל, צרפת, לונדון והודו, שכוסו ב-120 גוונים מחרידים.
Auto Smiley הוא הדגמה של קונספט חביב המשתמש ביכולות זיהוי מחוות פנים כדי להוסיף בצורה אוטומטית סמיילים טקסטואליים לתוכן, כדרך להצביע על מצב הרוח של המשתמש, או לפחות לחסוך לו כמה קליקים. היישום והקוד שמאחוריו זמינים להורדה חופשית באתר הפרוייקט, ספרו לי אם מצאתם לזה שימוש.
את מעצב האינטראקטיב ההולנדי תיאודור ווטסון (Theodore Watson), שעומד מאחורי הפרוייקט, פגשנו לפני כשנה עם החלל האינטראקטיבי 'פאנקי פורסט', בפרוייקט משותף עם אמילי גובייל (Emily Gobeille). ווטסון הוא גם אחד מהיוצרים של ספריית הקוד OpenFrameworks, שמאפשרת למעצבי אינטראקטיב לממש בקלות יחסית אינטראקציות מורכבות ברמת הקוד.
פרוייקט חדש של בית האנימציה האנגלי Aardman פותח לאמנים שלו מסגרת לבטא יצירתיות ולהדגים יכולות, על ידי יצירת סרטונים קצרים כפרוייקטים אישיים, בזמן הפנוי בין לקוח ללקוח, למטרה לא מסחרית. התוצרים הראשונים נחשפים כעת.
'Blind Date' של נייג'ל דיוויס (Nigel Davies) מספר על שומרת מגדלור מתוסכלת המחפשת אהבה באמצעות האינטרנט. בסרטון, שהעבודה עליו ארכה כשנתיים, יש חיבור עיצובי מעניין בין ישן לחדש – לבוש ויקטוריאני, תחנות רוח, מזח עתיק ואינטרנט מהיר. הטכניקה משלבת אנימציה קלאסית עם עיבוד ממוחשב שכלל צביעה, אפקטי תאורה ונגיעות של תלת מימד כדי להשיג אשלייה של עומק ועדיין לשמור על הקו הידני הלא נקי ועושר הטקסטורות של העפרונות והנייר.
אלן שורט (Alan Short) מציג את Fly – סרטון אנימציה בתלת-מימד המורכב מרצף של בדיחות סלפסטיקס והומור נמוך, סביב בחור היוצא למלחמה נגד זבוב טורדני המפריע לו לצפות בטלוויזיה. עיצוב הדמויות הוא תוצר של רישומים מהירים ספורים, בנסיון לשמור על הראשוניות של הקו הרענן שהולך לעיתים לאיבוד בעיצוב יתר.
באופן מקרי, סרטון האנימציה 'שומר המגדלור' משלב בין שני הסיפורים.
פוסטים ישנים יותר
RSS