סטודיו האנימציה האמריקאי Tiny Inventions מציג קומדיה שחורה ומעלת חיוך על זוג בדרכו לחופשה (והרצאה) שנתקל באדם שכל הראיות מצביעות על כך שהוא רוצח סדרתי. הקולאז' העשיר מורכב בעבודה ידנית מחומרים פשוטים, עם נגיעות של סטופ-מושיין, תלת-מימד, איור ווקטורי, דמויות מסוגננות ועלילה חכמה.
לסרטון מתלווה פוסט מרתק המפרק את כל תהליך העבודה לשלבים, עם פירוט ברמה יוצאת דופן. בפעם הקודמת הם לקחו אותנו לסיבוב על מכונית חשמלית.
Go with the Flow הוא קונספט לממשק משתמש מוחשי (Tangible UI) המאפשר לשלוט על ההודעות הנכנסות לתיבת המייל בעזרת פילטר חזותי-פיזי. המיילים הנכנסים מיוצגים בעזרת זרם טיפות מים צבעוניות המטפטפות לשלושה צינורות זכוכית, כאמצעי לייצג 3 קטגוריות – עבודה, משפחה וחברים.
הצינורות נמצאים מעל מתקן קליטה, המייצג את תיבת המייל עצמה, כשברז הממוקם בקצה כל צינור מאפשר להגדיר את תמהיל וכמות ההודעות שיגיעו לתיבת המייל. הטיפות הצבעוניות נאספות לגובה הצינורות ומספקות חיווי גרפי להודעות הממתינות להציף את התיבה. מעניין שבשלב זה חסר חיווי דווקא לממשק הפיזי.
האנימטור ההולנדי סוור פרדריקסן (Sverre Fredriksen) יצר קליפ סטופ-מושיין ל-'When I Am King' של טים נול (Tim Knol), שהדימויים בו מורכבים מפיסות עץ. האיורים הקוויים המקסימים הועתקו, נחתכו ונצרבו בעבודת כפיים מפרכת – כך שלמעשה בכל שנייה בודדת הושקעו בממוצע כ-5 שעות עבודה.
לקליפ מתלווה סרטון עם הצצה לא אינפורמטיבית במיוחד אל מאחורי הקלעים הכוללת פריסה של הסטורי-בורד, שלבים ביצירת חומרי הגלם, הצילום ובעיקר סצינת לייב-אקשן שצולמה בלב היער באמסטרדם ולא שרדה בעריכה.
Augmented Shadow של ג'ון מון (Joon Moon) הוא ממשק נסיוני המוסיף צללים וירטואליים לאובייקטים פיזיים המפוזרים על פני שולחן. הצללים הוירטואלים מוסיפים תוכן ופרשנות גרפית חדשה לקוביות האטומות המונחות על השולחן.
האינטראקציה עם הקוביות משפיעה על העולם הוירטואלי כולו, כמערכת אקולוגית התלוייה במרכיביה. העולם מושפע ממקור אור וירטואלי בודד, ומשמש כסביבת מגורים לדמויות מסתוריות, להקת ציפורים ועצים שמאויירים בגסות. האור נשלט על-ידי קוביה שקופה, ובדומה לחוקיות בטבע יוצר עיוות יחסי של הצללים לעומתו.
מעבר לכך שזו וריאציה אינטראקטיבית למיצג הצל הוירטואלי של הכסא האדום, הפרוייקט מזכיר את Shadow Physics, ש(תקנו אותי אם אני טועה אבל) ללא מידע חדש לאחר שנה, אפשר להניח שהוא התאדה לחלוטין.
אנדרו בל (Andrew Bell), סטודנט לעיצוב גרפי בסקוטלנד, מציג סקירה של תהליך הדפסת כרזה בדפוס משי (כן, זה עם הרשת), צעד אחרי צעד. העריכה מעולה.
[מצאתי ב-swissmiss]
אמן הרחוב אקאש ניהלאני, שמזוהה בזכות שרטוטי האיזולירבנד התלת-מימדיים, מרחיב את גבולות הפורמט ולוקח את האמצעים האמנותיים שלו כמה צעדים קדימה, בהתפתחות טבעית של התפשטות אל החלל. הפעם הוא משתלט על 'שלט עצור' בברוקלין, שזוכה לעיטורי תחרה גאומטריים מקרטון חתוך.
המעצב הרוסי פול אולין (Paul Olin) מציג קליפ אנימציה ל-Serpentin, טראק טכנו נסיוני של ניקיטה זאבלין (Nikita Zabelin) והפסקול הרשמי של אירועי שבוע האופנה בפטרסבורג. האנימציה מתבססת על מגוון דימויים מצומצם, בהשראת המוזיקה, שההתפתחות בשניהם מתבססת על ניואנסים ושימוש חוזר.
הפורמט נמצא בתנועה מתמדת בנסיון לדמות מראה של דיגיסקופינג, וניכר שהעריכה העשירה מנסה לברוח מהמונוטוניות בכל מחיר. העבודה על הקליפ התפרשה על פני שישה חודשי עבודה, בהם פותחו במקביל שני כיוונים עיצוביים שונים לחלוטין – אחד מהם הושלם ומוצג כעת, והשני נותר בשלב זה על רצפת חדר העריכה.
הרבה זמן חיפשתי סיבה לכתוב על eBoy. מדובר על קולקטיב מאיירים גרמני-קנדי שמוכר בזכות עבודות פיקסל-ארט למטרות מסחריות למיניהן. העבודות של eBoy עשירות, מורכבות, עמוסות בפרטים ואינן מוגבלות לפורמט – הן חלק מעולם שלם, איזומטרי לרוב, שעושה רושם שהגבולות המקריים שלו נובעים ממגבלות הפורמט בלבד. ללא ספק מאיירי הפיקסל-ארט האהובים עליי.
האנימטור האוסטרלי סימון קוטי (Simon Cottee) יצר את Pixel – סרט תיעודי קצר ומעניין על עולם הפיסקל-ארט ופיקסלים בכלל, המנסה לבדוק אם יש דבר כמו סגנון פיקסלי או תנועת פיקסלים באמנות העכשווית. בסרט משולבים מגוון מקורות השראה ורפרנטים המנתחים את הפיקסל כמטאפורה והקשר לתרבות ולאמנות, כמו גם סקירה של השימוש בפיקסל-ארט ביצירה אמנות, מוזיקה, משחקים ווידאו-ארט. eBoy לא מופיעים שם, אבל מילא.
[מצאתי ב-Digital Tools]
!Eat של ג'ף ליו (Jeff Liu) הוא סרטון אנימציה הנותן, מעט בהשראת 'הנסיך הקטן', ייצוג חזותי לדברים הטובים שמרכיבים את השגרה שלנו מול הדברים שעדיין לא יצאנו לגלות. הפרוייקט הסטודנטיאלי מציג לרקע צלילי פריטה, אנימציה קלאסית שמאופיינת באיור של עפרונות צבעוניים בקו ידני חופשי עם קווי עזר ולכלוך, עד כדי כך שלרגע הם נראים כמו רישומי הכנה. התוצר מקסים.
Heart Chamber Orchestra היא מופע קונספטואלי ייחודי המורכב מ-12 מוזיקאים המנגנים על כלים קלאסיים ושולטים על מבנה היצירה המוזיקלית והחזותית באמצעות פעימות הלב שלהם. תווי המוזיקה נקבעים בזמן אמת מתוך ניתוח קצב פעימות הלב של הנגנים, המחוברים למוניטורים העוקבים אחריהם, ומופיעים על מסכי מחשב הממוקמים מולם. במקביל, התפאורה המוקרנת מורכבת מרצף של דימויים מופשטים, בוהקים כצילומי הדמייה רפואית, שמושפעים גם הם מחוקיות פעימות הלב.
פוסטים ישנים יותר
RSS