U2 בהופעה בשער ברנדרבורג

תמונות מהמופע של U2 על רקע שער ברנדרבורג, מתוך ההפקה של טקס פרסי המוזיקה של mtv, בסימן 20 שנה לנפילת חומת ברלין. השער שימש כבסיס למיצג הקרנה ששילב טיפוגרפיה ואייקונים מוכרים לאנימציה שהצליחה להעשיר את הפורמט, לשנות את צורתו ולהוציא אותו מהקשרו מבחינת התפקיד והחומריות. הקלטת וידאו לא רשמית מנקודת מבט של הקהל (איכות הסאונד בהתאם):


בגירסה ששודרה ב-mtv העריכה המוגזמת גרמה אמנם לאובדן כמעט מוחלט של החווייה שברקע, אך הייתה מוצלחת בפני עצמה. חבל שהם החליטו לחסום אותה לפתע לצפייה מישראל.

[תודה מיקי]

אובג'קטיפייד – ג'ונתן אייב

קטע מתוך אובג'קטיפייד (Objectified) של גרי הסטוויט, עם המעצב הראשי של אפל, ג'ונתן אייב. אני פחות מתחבר להתלהבות מנפלאות סגסוגת האלומיניום, אך החיווי הנעלם של אפל הוא לא פחות מגאוני. כנ"ל לגבי הפרסומת הסמויה של ynet.


ארבעה פרוייקטי גמר באנימציה – שרידן, קנדה

כמעט במקביל הופיעו ברחבי הרשת פרוייקטי גמר של בוגרי המסלול ללימודי אנימציה בביה"ס הקנדי לעיצוב שרידן (Sheridan). הסטודנטים מתמודדים בדרכים שונות עם התפתחות גרפית ללא דיאלוג ובונים כל אחד חווייה ייחודית משלו.

'זוגות זוגות' של מתיו קלינאוסקס (Matthew Kalinauskas) מתפתח לרקע צלילי הבה נגילה, ומספר על נוח המעלה את החיות לתיבה לפני המבול. מימינו נערכת התארגנות דומה – אל תיבתו של היטי, איש השלג הנורא, עולות מפלצות צמאות דם, דמויות מיתולוגיות וגמדים מרושעים, אלא שמשהו בתוכנית משתבש. האיור בקו וקטורי לחלוטין, מאופיין בטכניקת צביעה סלקטיבית מתוך פלטה מוגבלת, המשאירה חלק גדול מהאלמנטים ברמה של קו מתאר בלבד. השימוש בצבע עוזר ליצור היררכיה ולמשוך תשומת לב להתרחשות בעלת משמעות.

ולדימיר קופרמן (Vladimir Kooperman) חוקר ב-'אגף C' את המשמעות של גבולות וקווי הפרדה, כשכלבלב מתעורר בבהלה לגלות שהוא מופרד מחברו ומגוייס למלחמה. הפסקול מינימליסטי ומדוייק, הטיפול בקו האיורי מרשים, כמעט קלאסי, ועיצוב הדמויות המעולה מלווה בהאנשה המצליחה לבטא רגשות כמו תסכול, שמחה ואכזבה. שימו לב לסרטון הפיקטוגרמי המסביר את מהות המשימה בסביבות 1:50. סרטון חמוד ומצחיק עם פתח לדיון פוליטי שאשמח לא להיכנס אליו כאן, תודה.

מתוך C Block של ולדימיר קופרמן

השיחה בין הדמויות הווקטוריות ב'כיכר פריז' של רנדיפ קטארי (Randeep Katari) מתנהלת בעזרת פיקטוגרמות הצפות בבועות דיבור ומחוות גוף מוגזמות. חיי השגרה של נהג מירוצים שתואר אליפותו נשלל ממנו, שנאלץ למצוא מפלט ברחובות פריז כנהג מונית, בדרכו להגיע ליעד הנסיעה של נוסעת מבוהלת והחתול שלה.

'הצפייה מומלצת בליווי הורים' של ג'יימס היגוצ'י (James Higuchi) מייצג חווייה של אובדן שליטה סביב שיטוט תחת שכרות ברחובות, סמים וסקס. הטיפול משלב צילומים מעובדים עם אנימציה קלאסית מבוססת ציורי עפרון, משחק בעומק שדה וקווים המרצדים לרקע הפסקול המעולה, כדי לבטא את אובדן השליטה. מעבר למסר המפתיע, יש בזה גם סצינת עירום מצוייר.

מתוך הצפייה מומלצת בליווי הורים

טכניקת כריכה שיוצרת מחברת עם יקום מקביל

את הכריכה של מחברת RevolveR אפשר להפוך מבפנים החוצה, בכדי לחשוף מחברת נוספת שמסתתרת בתוכה. הכריכה הכפולה מאפשרת קיום של שתי מחברות עצמאיות במקביל, סביב אותה שידרה – מהות שניתנת ליישום גם בספרים, כאמצעי להעשרת חוויית הקריאה, למשל משתי נקודות מבט.

הקונספט המגניב מלווה בהתפלספות שיווקית על דואליות, קופי מביך ('שני צדדים לכל סיפור') ותג מחיר שנע בין 16 ל-21 דולר בהתאם לפורמט.


[מצאתי ב-boingboing]

מסע על קרוסלה

Un tour de Manège הוא סרטון אנימציה צרפתי קצרצר ואילם (אלא אם 'מאמא!' נחשב למשהו), המספר את סיפורה של ילדה קטנה המגלה את הבדידות במסעה הקסום אל לב הים. פרוייקט סטודנטיאלי צרפתי, בו הצבעוניות והחומריות נבנו מתוך חוקיות של צבעי מים, גם אם (כנראה ש)לא נוצרו מהם בפועל, עם נסיונות לשחק עם הטכניקה במישורים שונים. גם אופי התנועה, מורכבות הדמויות ומוזיקת הרקע מושפעים כולם מהנוכחות של צבעי המים, לאו דווקא לטובה. בסופו של דבר זה אמנם מגיע למקום שהוא קצת נכון מדי, אך עדיין מצליח לשמור על החווייה.

מתוך סרטון האנימציה קרוסלה

זבובים כפורמט פרסומי (המכונה הגרמנית ממציאה לנו פטנטים)

חברה גרמנית, שבלוגו שלה מופיע זבוב, בחרה להדביק על 200 זבובים מודעות פרסומיות קטנטנות בצבע אדום, ושיחררה אותם לחופשי ביריד הספרים של פרנקפורט. משקל הבאנרים השפיע על יכולת התעופה של הזבובים הממותגים, והגביל אותם לעופף למרחקים קצרים בגבהים נמוכים. הבאנרים חוברו לזבובים בשעווה טבעית ונשרו מעצמם לאחר זמן קצר, אך למרות פרץ ההומניות נראה שהזבובים נהנו קצת פחות מההתעללות, גם אם הפורמט הפרסומי החדש הוכיח את עצמו כמאוד אפקטיבי.



[מצאתי ב-mashable]

I Say Fever – סטפן נדלמן

הקליפ האנימטיבי לשיר 'I Say Fever' של הרכב האינדי-רוק האמריקאי Ramona Falls הוא קולאז' אפל והזוי המשלב בשמים מסתוריים, הסרת מסיכות והתכתבות עם סרטוני מערבונים. האנימציה מאופיינת בשפה קולאז'ית כהה שמפיחה חיים בדימויים שמקורם בעבודות דפוס ופרסומות אמריקאיות נוסטלגיות. אל המשוואה מתווסף חיבור סוריאליסטי לדימויים מעולם החיות והרבה כלי נשק. עבודה מרהיבה של המעצב האמריקאי סטפן נדלמן (Stefan Nadelman).

מתוך הקליפ האנימטיבי I Say Fever של סטפן נדלמן

Between – טים בולינגר

המעצב הגרמני טים בולינגר (Tim Bollinger) יצר את Between – סרטון קצר וסוריאליסטי שבונה מסע מותח בין סצינות מאיימות וסביבות הזויות, שמייצגות הבזקים מרושעים בתת-מודע האנושי. הדימויים מטופלים היטב במגוון עצום של טכניקות – אפקטי עריכה, סטופ-מושיין, עיבוד וידאו, אנימציה תלת-מימדית ועוד. יחד הם מצליחים לגבש את חוויית הצפייה המרתקת והמפתיעה.

מתוך הסרטון Between של טים בולינגר

[מצאתי ב-designyoutrust]

בעיות עיצוב ממשק בבית של משפחת סילוני

מר סילוני (ג'ורג') סובל מבעיית חיווי חמורה בממשק הגילוח-צחצוח המכין אותו לעוד יום עבודה. הממשק מורכב מ-4 כפתורי פעולה, כשללא חיווי טקסטואלי או חזותי, ההתרעה היחידה המתקבלת לפני ביצוע פעולה היא הצליל המכני של הזרועות הרובוטיות הנעות לכיוון המשתמש. המערכת מזהה אותו בצורה אוטומטית ויודעת אילו פעולות מותאמות מראש עליה לבצע, אך הוא אינו יודע מה יתבצע בפועל. למעשה הוא אינו יכול לדעת אילו נעליים נמצאות במקומן, אם בכלל. בפעם הקודמת ניתלו הנעליים על אוזניו.

ממשק הגילוח-צחצוח מתוך משפחת סילוני
אגב, מאוד ייתכן שכל כפתור מיועד לבן משפחה אחר, אך גם אז בעיית החיווי עדיין רלוונטית באותה מידה. במקרה שכזה, את הכפתור הנמוך ביותר צריך היה לקבל הילד אלרוי, בן הבית הנמוך ביותר, מסיבות של נגישות.

עוד לפני היציאה מהבית המשתמש יכול להגדיר את יעד הנסיעה מתוך רשימת מועדפים שהוגדרה עבורו מראש (קולנוע, בי"ס, גן חיות וכו'). ניתן לבצע את אותה הפעולה גם מהרכב, באמצעות ממשק מבוסס כפתורים שחוויית השימוש בו כל כך אינטואיטיבית ופשוטה שאפילו כלב מסוגל להתמצא בו. מצד שני אולי זה קורה רק בטלוויזיה, בסדרות מצויירות משנות ה-60.


מתי באמת נזכה לראות רצפות נעות מוטמעות אצלנו בבית ולא רק בנתב"ג?

הסיפור של גוגל (לפי גוגל)

תמיד מעניין לראות כיצד חברות רוצות שיתפשו אותן. גוגל מסכמת 11 שנים ראשונות בסרטון תדמיתי הסוקר ציוני דרך בהתפתחותה – מהאקדמיה, המשקיע הראשון, עיצוב הלוגו ועד ל-wave ומערכת ההפעלה של גוגל. כמובן שגוגל מדלגת בקלילות מעל בעיות משפטיות או פרוייקטים כושלים דוגמת העולם הוירטואלי Lively, ולא כוללת אותן בסקירה. תדמיתי, לא מקור אינפורמטיבי לעבודת מחקר, מילא.